בלוג לצעוד בנתיב האור  

• בכל סיטואציה או חוסר נוחות מקד את ההתבוננות פנימה אל תאבק בכאב או בפחד,
  רק התבונן בהם ולמד אותם ואת ההשפעה שיש להם עליך מהפיזי כמובן ועד למצב הרגשי נפשי,
  ממש למד מה זה עושה לך וכיצד אתה שותף מלא לכך בגלל המחשבות והאמונות שלך
  ( כי הרי ללא המחשבות שלך לא היית חוווה יסורים , לא כך? )
   
• למד כיצד אתה רוצה להאבק בסיטואציה כדי להעלים את התחושות,
  וראה מה קורה כשאתה מסכים להיות בתוכה ללא מאבק,
  אל תמהר קח את הזמן, אפשר לדברים לקרות .
   
• חשוב לאפשר ולהיות גמיש,
  הדרך איננה ממהרת היא מתקיימת לעולם רק אנחנו נחפזים להשיג ומפספסים, את החוויה , הדרך וההישג.
  אז צעד בנחת ושנה את התגובה הברורה שבה נהגת להגיב עד עתה לתגובה שונה מתוך בחירה ואחריות
  ולמד במה זה משנה את ההרגשה התחושה והמחשבות שלך?

זרע קטן היה מונח בכף ידי,

תהיתי אם אשתול אותו באדמה מה יצמח ממנו ואיך יכול להיות שיש בתוך הדבר הקטן הזה אפשרות ליצר יער שלם או אולי שדה ענק,

פוטנציאל עצום.

ואז חשבתי לעצמי ומה זה שונה מבני האדם.

מזרע אחד קטן מופרה יכול להיווצר עם שלם כך עשה אברהם אבינו לא?

 

אכן העולם כולו נוצר מתוך זרע

הפרח, האדם החיה,

זרע - כל כך קטן אך אינפורמציה שלמה  גלומה בתוכן : מהו הסוג שיתפתח מזרע זה, מה צבעו ומה תכליתו וכו.

 

אם כל אינפורמציית המידע הפיזי בתוכו האם גם המידע על היעוד, התכלית והשעורים מופיעים בתוכו?

 

תחשבו על זה....

אם כל המידע עלי מגיע איתי הרי שגם הקשיים כמו ההזדמנויות רשומים במדויק

ואני כאדם המגיע לצורך התפתחות ולמידה שאמור ליהנות מהחיים ומהבריאה מוצאת את עצמי לא פעם

חסרת סבלנות ורוצה שהדברים יתנהלו על פי דרכי..

ובכך מוצאת את עצמי במלחמה בתוך חיי?

למה?.

 

מאז ומעולם היינו חסרי סבלנות ורצינו לנהל את העולם 

קשה להיות במקום של קשב לבריאה ולחיות על פי "רצונך יעשה" ולא על פי "רצוני יעשה" 

להרגיש שאנו נותנים את השליטה בחיינו למשהו נסתר מתוך אמון אינסופי במקום לנהל את חיינו.

זה קשה.

אך יחד עם זאת הרדיפה אחר ההישג לא באמת מקרבת אותו.

לכל דבר יש עת (כך נכתב במקורות לא?)

הטבע כל כך מדויק עם ההבנה הזו אבל אנו בני האדם אבדנו את הרגישות לטבע.

למדנו להיות קשובים לאגו שלנו ובטעות למדנו להזדהות אתו ובכך אבדנו את הקסם.

 

הקדמונים ידעו לפעול בסנכרון מדויק עם הטבע וכך גם למדו להיות קשובים לטבעם

ופעלו בהתאם,

אנחנו רוצים הכל עכשיו, מהר, על פי רצוננו מנסים לשלוט בעולם וברצונות וצרכי האחר

שכחנו להמתין לתחושת הניצוץ שתפעיל את המנוע שייקח אותנו בקלות אל היעד 

כי  כשאנו עובדים בסנכרון עם הבריאה אין מאמץ והדברים יכולים להגיע אלינו, 

אין מלחמה,

מה שצריך להשתחרר /למות ..... מלמד אונו לא להיאחז, ולשחרר כדי להפתח לחדש / לשפע

וכשצריך לפעול נעים קדימה עם לב פתוח

זה פשוט להיות פשוט לא?

 

עד כמה אנו מפריעים לחיינו בגלל כאב ואכזבה היוצרים אמונה מגבילה וכל זה בגלל

שנלחמנו בטרם עת או לא פעלנו כשהגיע העת?

כמו בטבע.......

האם פרחי האביב נחפזים בקרה של החורף לגדול?

אם יעשו זאת הם לא יצליחו למלא את ייעודם 

אך לאכזבה לא יהיה מקום,

הם פעלו כנגד טבעם המקורי זה בעל הנוסחה המדויקת

לא זה בעל דחף האגו הרוצה עכשיו על פי רצונו.

הם קשובים ופועלים בסנכרון עם הטבע ובכך מגיעים להגשמה מלאה.

 

ואנו?

מתי אנו התקלקלנו?

מתי הפסקנו להקשיב?

והמחיר הכבד שאנו משלמים על כך?

והאמונות שיוצרות סבל וכאב כי הדברים ש"צריכים" להתנהל על פי דרכנו אינם קורים.

 

והמחשבה הזו ש: אני רוצה.... הדברים צריכים לקרות כך..... אחרים צריכים לנהוג כך וכך.......

או בקיצור ....העולם צריך לנהוג כפי שאני אראה לו מענה עד מאד

מתסכל ויוצר עוד ועוד תסכול כמו וירוס שמתפשט בגוף.

 

איך משנים זאת?

* מתחילים לבדוק את מערך האמונות המעצבות את החיים, ומפוררים אותן אחת לאחת

   מאגר הזיכרונות שלנו עצום והוא משפיע ומעצב את חיינו בכל יום מחדש.

* לומדים להודות בכל יום על כל דבר קטן, כן גם על רמזור שמתחלף לירוק בדיוק ברגע הנכון,

* נושמים ונמצאים בנוכחות מלאה ברגע מבלי להיגרר אחר סיפורי הראש 

 

ואם כבר נלחמים אז...........נלחמים לקחת שליטה ובעלות מחדש על החיים

לומדים להיות ערים להזדמנויות  הדופקות בדלת, ומקשיבים לתחושת הבטן ונעים בהתאם.

 אבל לא משנה מה תהיה הדרך הנכונה והמדויקת עבורכם 

פעלו כדי לעצב את חייכם מחדש 

למדו להכיר את הטבע שלכם  והתחברו אליו

ההזדמנויות והשפע יגיעו בעקבותיו.

 

ואני .......לאחר שלושת ימי המרתון של המסע הרוחני בעין יהב

מתבוננת על עצמי ועל תהליך איזון החיים שעברנו ויודעת שההסכמה להתבוננות ותהליך פנימי עמוק

מעלה אותנו מחדש על נתיב האור הפנימי

מחזירה אותנו פנימה הביתה ומדליקה את האור 

והחשוב ביותר מחברת מחדש לאהבה.

 

היו ברוכים בשלווה אינסופית

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור

אורנה שיר

בפוסט הקודם התייחסתי אל טפיל הכאב והמאבק האינסופי בסבל והנה הפעם הכלים להתמודדות 

העולם שאנו רואים ומכירים הינו רק חלק קטן מכל מה שקיים באמת,
למעשה העולם שלנו צר ומוגבל בתוך תבניות מוגדרות אלו שאנו מאמינים מאד בקיומם , אך הם נובעים מתוך התנסויות חיינו
ואופן גידולנו, אין להם שום קשר למציאות האמיתית המבוססת על חוקי היקום אלה הנמצאים מעבר למגבלות עולם החומר.

מרגע הולדת הנשמה כל מחשבה או רגש וכמובן פעולה המתקיימים באמצעותה נרשמים במאגר הזכרון וכוון שאחד מחוקי היקום
הוא סיבה ומסובב הרי בסופו של דבר אנו ללא הרף חווים את עצמנו.
עלינו לזכור אם כן שכל פעולה שאנו מקרינים על האחר מתוקף אותו חוק אנו פועלים כך גם על עצמנו, וכך אם נקשור זאת
לפוסט הקודם הרי נבין שהסבל שאנו כל כך מבקשים לחמוק ממנו או להדחיק אותו אם כבר נחשפנו אליו דורש מאיתנו
לקחת אחריות מלאה על מעשינו, להבין שאף אחד לא יכול "לעשות" לנו שום דבר אם אנו לא נאפשר זאת לעצמנו.

החוויות שלנו מאז הווצרות הנשמה  מתועדות בגוף הפיזי שלנו ובשאר הגופים בהתאמה (האתרי, הרגשי, המנטאלי , הרוחני והסיבתי)
למעשה אנו נושאים את הזכרונות שלנו בדנא.
אנו נולדים מחדש פעם אחר פעם מתוך מטרה לשחרר את מחסני הזכרון ואת ההטבעות אותם אנו נושאים מתוך מטרה להעלות את התדרים
שלנו ולהרחיב את התודעה.

הלמידה באמצעות הסבל איננה אפשרית כלל שכן היא גורמת לנו לכווץ פנימי המעצים את התבנית אותה אנו בעצם מבקשים
לשחרר - תבנית הסבל,
על כן הדרך היחידה היא לא להדחיק את הרגשות השליליים גורמי הסבל אלא בדיוק להפך להעיז
להכנס לתוכם במלא העוצמה .....להרחיב אותם מעבר לגבולות שלהם עד אשר התבנית תקרוס אל תוך האין סוף = האור
ושם היא תתמיר את עצמה לשמחה.
ושמחה היא כמובן הדרך להתמרה והרחבת התודעה.

הניצוץ הנשמתי הקיים בכל אחד מאיתנו הוא ניצוץ הבורא המגלם בתוכו אהבה וחסד, ניצוץ זה מגולם בכל אחד מאיתנו לעד אך בגלל התנסויות
החיים והשתרשות האמונות המגבילות הוא כוסה באין סוף קליפות המסתירות אותו ומאפילות עליו,
הדרך להמשיך בנתיב ההסתרה היא באמצעות: הכחשת הרגש השלילי, הדחקתו מפחד של כאב ואכזבה,  חוויות של אשמה וקורבנות מעצימות אותו, וכמובן תחושת הנפרדות אותה מכירים כולנו.

לא פשוט להשתחרר ממגבלות המחשבה והרגשות , כי הן יוצרות מעגל קסמים אותו לא ניתן לכלות כל עוד אנו לא מנתקים את עצמנו מהסיפור
הרץ לנו במחשבות, זה דורש מודעות, וכמובן הכרה ברגע הזה ובקיומו הבלעדי (שכן הסיפור מבוסס על מה היה בעבר או מה יהיה בעתיד)

אז מה האופציה העומדת לפנינו לאיציה ממעגל קסמים זה?

• תחילה הבנת מהות התהליך והדרישות שלו, לחבור אל כח הרצון ולהתחייב  בפני עצמך לנוע למקום אחר המאפשר את הרחבת התודעה
  וניתוק שרשרת הזכרונות.
   
• הכרה-  כאשר הנך מכיר באופן שבו אמונותיך מנהלות את חייך ואתה מתבונן לתוכן ושואל את עצמך-
  האם אני יכול לדעת מעבר לכל ספק שמה שאני חושב הוא נכון- האמת היחידה..../ עתיד לקרות בדיוק כך או באפון דומה.... וכו,
  תאפשר לך להציץ אל תוך עולמך הפנימי, 
  לעיתים הצצה זו הופכת את סדרי בראשית של האני שלך בעוצמה רבה , כי אמונות הן אבני היסוד שלנו ולערער עליהן ולהכיר
  בכך שהן אשליתיות אכן מזעזע את היסודות.
   
• תהליך ההרחבה- קיומן של שתי הנקודות הקודמות מאפשר מעבר לתהליך ההתבוננות והיציאה מתבנית מקבעת וחונקת
  אל תוך מרחב חדש, זוהי ההרחבה המביאה איתה גל עצום של ריפוי בעקבות שחרור התבנית, פרוק אמונות,
  תחושות אישיות שליליות והתנהגויות לא רצויות מתמוססות ואת מקומן מחליפה אהבה אוניברסלית 
   
• כאב הבושה הדחיה והסבל הופכים להיות כלא היו כוון שהזכרונות שהיו מחוברים אליהם התפוגגו ואין שרשרת של זכרונות שיוצרת
  אותם שוב ושוב במעגל אינסופי.
  לא תבין איך אפשרת לאחרים בעלות על צרכיך ורצונותיך,
  לא תבין איך אפשרת לאחרים להיות בעלי סמכות ואדונות בחייך בין אם הם מבוגרים או ילדים.
  המטרה היא להחזיר את הבעלות והשליטה של חייך אליך.
   
• ולבסוף מגיעים אל התכלית האמיתית תחושת האחדות מחליפה את תחושת הנפרדות, יש מקום של הכרה באינדוודואל האישי המהווה חלק מהשלם ומוכל בתוכו.

כל התהליך הזה הוא תהליך של התעוררות, צעידה זו בנתיב האור האישי שלך יוצרת שחרור עמוק , 
ללמוד להתנתק מהסבל הוא תהליך אפשרי לכל אחד,
ההתנתקות מהסבל מאפשרת לך להכיר את מהותך האמיתית, לחבר אותך לתשוקות המבוססות על יעודך בחיים ולא על רצונות "נכונים"


ובינתיים אני בהחלט מזמנינה אותך להצטרף למעגלי האיזון והריפוי מאותה שרשרת זכרונות,
הנערכים אחת לשבועיים כדי ליצור התמרה ולגעת בקסם.

וכמובן להצטרף אלי למסע בן שלושה ימים לדרום, למקום בטבע בו יערכו בדיוק התהליכים הנדרשים לאיזון והתמרה.
פרטים נוספים כאן (נותרו עו 2 מקומות בלבד)

מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר

 

שלום לך, כאן האגו שלך , נעים מאד
בכל פעם שאמרת "אני" התכוונת אלי כוון שהאמונה שלך אומרת ש: אני הוא החלק החושב שבך ובזכותי הנך קיים , 
שאני מקיים בך את תחושת העצמי שלך, שאני אוגר את זיכרונותיך, שומר עליך ורוצה למנוע ממך לחוות שוב את 
אותם כאבים ואכזבות שחווית בעברך,

מה דעתך על השיחה הזו? ממה היא שונה מהאמת שלך על אותו "אני " שקיים בתוכך?

האגו /תחושת העצמי, שומר על קיומו בקנאות על ידי האמונה בנפרדותך מכל הקיים סביבך, כפי שכבר התייחסנו במאמר הראשון, כיצד הוא מקיים את הנפרדות? עי הצורך להדגיש את היותו צודק לעומת האחרים הטועים כל הזמן ולכן כדי לקיים יכולת זו אחת
התכונות הבולטות ביותר שלו היא....העברת ביקורת ושפיטה, של אנשים, סיטואציות, רעיונות, וכו, בעצם כל מה שלא יִקַרה אני
ומעצם כך אינו תואם לי (שונה ממני)  שווה ביקורת כי הוא נפרד ממני,

האגו חייב את תחושת הפרוד כי היא נותנת לו תחושת ערך עצמי ועליונות מוסרית עי היותו צודק בעוד האחרים טועים,

התחושה החזקה ביותר של האגו היא שהכול סובב סביבו, את הכול הוא לוקח באופן אישי ולכן נעלב קשות, מתאכזב קשות
כשאחרים לא עומדים בציפיותיו וכמובן ששוכח שאת החרות שהוא מבקש להעניק לעצמו הוא אינו מוכן לתת לאחרים כי אז זה יאיים
על מעמדו, לדוגמא:
*  לאגו מותר להעביר ביקורת כוון שהוא יגדיר זאת כביקורת בונה אך לאחרים אסור להעביר עליו...! ,
*  האגו תמיד יודע הכול והוא צודק-  האחרים אינם מבינים דבר,
*  האגו לכאורה מאד אובייקטיבי בניתוח הדברים בעוד שהאגו של ה"אחרים" מאד סלקטיבי וחד צדדי,

האגו רוצה כל הזמן להשיג עוד ואינו מסתפק במה שיש (כי זה מהווה חלק מהגדרת הזהות), הוא רוצה שאנשים ירצו אותו ואינו מקבל
אותם כפי שהם, הוא בעצם אינו מסופק אף פעם ביותר מאשר רגעים ספורים

האגו פוחד להרפות ולכן אינו מתבטל כי להרפות פירושו לאבד את הקיום לכן הראש מלא באין סוף שיחות שלא ניתן לעצור את השטף
האובססיבי שלהן המספרות לנו כל הזמן על מה שיהיה, שיחות על מה היה יכול להיות אם,,,, וכמובן על מה שהיה.

האגו מכיר את האמת האחת והיחידה מאד קשה לו להבין שאמת היא נקודת השקפה אישית ולכן לכל אחד האמת שלו ובעצם כולם
צודקים וטועים בו זמנית, בני האדם נמצאים למעשה בחיפוש אחר האמת אך זהו חיפוש קשה מאד כוון שהאמת נמצאת במקום שאף
אחד אינו מחפש בו......והוא בתוכנו פנימה

באורה סומא, איתה אני עובדת, ככלי אבחוני וטיפולי,  יש התמקדות גדולה בנתיב האמת ובחיפוש אחריו

  בקבוק זה אומר למשל: אין לי שום מגבלות מלבד אלו שאני שמה לעצמי,

  עלי רק להיות מסוגל ללכת אחרי האמת שלי

 
  בקבוק זה אומר למשל: נתיבך בחיים הוא  החיפוש אחר האמת ומהו מסע אחר האמת אם לא  המסע אל הלב, ו
  אל הגילוי העצמי / היכולת לראות את עצמך?

כמובן שיש עוד בקבוקים רבים הנוגעים בנושא זה בווריאציות כאלו  ואחרות בהתאם לנתיבו של האדם, אך כן זהו מסע גדול ועצום
בחיינו היכולת לזהות את האמת שבלב וללכת אחריה באומץ.

הרבה פעמים אנו מספרים לעמנו סיפור שאנו הולכים אחר האמת שלנו ומוכנים להילחם למענה, להקריב מערכות יחסים ומה לא העיקר
לדבוק באמת הזו ולהגן עליה מכל משמר.

אך האם באמת הזו מדובר?

והאם האמת צריכה בכלל שיגנו עליה?

מתי באמת יש צורך  לצעוק:  האמת שלי היא האמת היחידה שאמיתית?

האם ייתכן שהאמת הזו שאנו נלחמים עליה היא בסך הכול סיפור שאנו מספרים לעצמנו הנשען על ההשקפה שלנו?
וכשאנו פוסלים את האחרים בגלל האמת שלהם את מה אנו פוסלים אם לא את הסיפור שלהם? כי את העצמי האמיתי
שלהם אנו בעצם לא מכירים בגלל הכסות שהם עטו על עצמם בעקבות הסיפורים שלהם על החיים?

ובואו נקרא זאת שוב..........

      האם ייתכן שהאמת הזו שאנו נלחמים עליה היא בסך הכול סיפור שאנו מספרים לעצמנו הנשען על ההשקפה שלנו?
וכשאנו פוסלים את האחרים בגלל האמת שלהם את מה אנו פוסלים אם לא את הסיפור שלהם? כי את העצמי האמיתי
שלהם אנו בעצם לא מכירים בגלל הכסות שהם עטו על עצמם בעקבות הסיפורים שלהם על החיים?

והאם חשבת שעלינו להוות דוגמא לאמת שלנו ופשוט לחיות אותה במקום להטיף אותה?
ואז בעצם האמת שלנו בולטת לעין...

ושוב נעשה התבוננות מקבילה לעולם הטבע שאנו חלק ממנו- האם למשהו בטבע מזיזה המחשבה של האחרים לגביו, אם הוא יפה
או מכוער? אם הוא טוב או רע? אם הוא מדויק או מחטיא את מטרתו?
ממש לא!!
הטבע פשוט מתקיים כוון שאין לו אגו אין לו הגדרה שהוא חייב להזדהות איתה ושהיא שומרת על זהותו מעצם הגדרתה כפי שבני
אדם עושים, הוא חי לחלוטין בשלווה לגבי מהותו וזהותו ופשוט מתקיים.

מה זה משנה בכלל תשאלו , ולמה כל הסיפור הזה כל כך מהותי?

כאשר מתקיימת בנו הבנה מלאה שהאמת שלנו היא בסך הכול הסיפור שמספר לנו האגו שלנו באמצעות עולם הרגשות והמחשבות
נוכל להבין שגם ההימנעות שלנו מהזדמנויות הנקרות בדרכנו עקב פחדים או אזהרות של השכל כולן נשענות על "אמת" אותה אנו
מספרים לעצמנו על החיים שלנו , על המסוגלויות או היכולות והכישרונות שלנו ,
ואז מגיעה התנסות חיים מטלטלת או שאנו הולכים למאמנים שעוזרים לנו לשנות את המחשבות שלנו על עצמנו כי אנו
מבינים שזה יכול להיות אחרת, כך שנוכל להיות מי שאנו באמת ונשחרר את אחיזת האגו........אירוני לא?

 

בספר הטאו כתוב (בתרגומו של ניסים אמון )

היה צנוע ותישאר גדול

הייה כפוף ותישאר ישר

הייה ריק ותישאר מלא

הייה בלוי ותישאר חדש

 

זה אשר לו מעט    יקבל

זה אשר לו הרבה   ישועבד

אין הוא מתרברב למרות שיש לו הישגים

אין הוא מתנשא לכן כבודו מאריך ימים

אין הוא נאבק לכן לא נאבקים בו

אין הוא מתחרה לכן איש לא יוכל לו

 

מה ימנע את קיומו של האגו ואחיזתו בחיים שלנו?

כדי להתקיים האגו חייב את חווית הנפרדות, זו יכולה להתקיים רק כאשר האני נמצא במצב של תגובתיות / עימותים כאלה המאפשרים
לו לצאת ולהגן על זהות ה"אני".

בכל פעם שאתם אומרים אני- האגו נמצא שם, בכל פעם שאתם משתמשם בהטיה שהאני קיים בה (רציתי, הבנתי וכו) האגו קיים שם ,
למעשה האגו קיים בתפישה שלנו בכל רגע נתון.

האגו אינו יכול להתקיים בחוויה של כאן ועכשיו שבה האני הנני נוכח לחלוטין (כי אז אין סיפור המסופר יש רק את מה שקיים בו ברגע.)
 והנה  פתאום צצה ההבנה שאני לא ההגדרות שאני מגדירה עצמי, קיים רק הניצוץ הפנימי, לא הבגד שלי, לא המכונית שלי, לא תעודת
התואר שלי או הגדרת העבודה שלי, לא העובדה שאני גבר או אישה, רק הניצוץ זה המביט על העולם מעד לחלונות העיניים ומתבונן
בסקרנות ומבין שמה שהוא רואה ומפרש, תופס את המציאות וחווה אותה אינו הזהות שלו =אשליית העצמי

ונקודה למחשבה:

היום התבונן במערכות היחסים שלך עם אחרים , ובחן:
האם יש ביכולתך להבחין בתפקיד שלך ובתפקיד שלהם?
למשל:

במקום שבו הינך מקבל שירות מהו התפקיד שלך ומה אתה מצפה מנותן השירות? האם תראה גם את האדם שבו ותתייחס אליו או
שתראה בו רק את נותן השרות? ונסה לבחון האם הוא רואה בך לקוח או אדם הזקוק לסיוע ונוהג בהתאם?

אם הנך הורה כיצד בא התפקיד שלך לידי ביטוי? וכשאתה הילד כיצד בא התפקיד שלך לידי ביטוי מול הוריך.

 

מאחלת לכם התבוננות מלאת סקרנות ותובנות

היו ברוכים בשלווה אין סופית וחגגו את החיים,
ממני הצועדת איתכם בנתיב האור,
אורנה שיר 

•        ועכשיו בהתבוננות נקייה ניתן לומר שכל אחד מאיתנו עוטה מעטה של כסות המהווה את הדימוי שהוא בוחר להיות,
  מה יקרה אם תסיר את הכסות הזו?        מי יישאר מתחת?  מיהו האני הערום שיתגלה? 
   
•        ושאלה נוספת האם בגלל הכסות הזו שסיגלת לעצמך הינך מונע מעצמך  את חווית החיים האמיתית שאותה
  נועדת לחוות ? את ייעודך? כי כל כך הזדהית עם הכסות שירדת מנתיבך.
   
•         ומה ייתן לך אם תסיר את הכסות הזו?
   
•         מה בא לך לעשות עכשיו?

 

אנחנו מהווים את בית הכלא של עצמנו........איזו מחשבה איומה זו,

כל דבר בחיים שלנו מקבל הגדרה, לא יהיה לו קיום אם לא תהיה לו הגדרה, ומרגע שקטלגנו והושבנו אותו במשבצת
המתאימה אין אנו יותר ערים אליו באמת הוא הופך להיות בשליטה של הטייס האוטומטי שבתוכנו.

כשהשתמשתי בתווית  שבה הצהרתי "זו "אני" למה התכוונתי בעצם?

עם מה הזדהיתי? מיהו אותו אני?

כשנולדנו לימדו אותנו מהו שמנו וכך למדנו להזדהות אתו אחר כך למדנו מהם הדברים שלנו ומהם הדברים של
אחרים, ולמדנו שיש אני והם (נפרדות מוחלטת),

למדנו להזדהות עם הדברים שלנו  והרגשנו כיצד הם הופכים להיות חלק מהאני שלנו כך שאם הם נלקחו מאתנו או
הם נפגעו אנחנו בעצם נפגענו, למרות שלדברים עצמם היה אולי ערך מזערי אבל ההגדרה של ההזדהות אתם
כחלק מהעולם שלי הייתה מושלמת.

ככול שאנו גדלים ההזדהות שלנו עם הדברים הסובבים אותנו בין אם הם אנשים חומר או עולם רוחני (כגון דת ולאום)
הולכת ומתרחבת ולזה כבר נוספות אמונות ותפישות שנרכשות עם השנים בתהליך הגדילה וההתפתחות וכמובן בתהליך
ההשתייכות.

כך שהאני הוא אוסף של אמונות, תפישות וערכים שסיגלתי לעצמי במהלך החיים והם הפכו להיות חלק מתודעת
האני שלי, נכון שחלק מהגדרות אלו משתנות במהלך החיים, מתחזקות ומתקבעות עקב התנסויות של כאב ופחדים,
או שהן מתחלפות באמונות ותפישות חדשות ואיתן משתנה הגדרת האני שלי.

כל זה יוצר את מציאות החיים שלנו בהתאם כי כל מה שאנו מאמינים לגביו הוא נכון ותמיד יברא במדויק בתוך  עולמינו
מסיבה פשוטה מאד....... האני שלנו מחפש תמיד הוכחה לכך שהוא צודק , וכמובן שהדבר תופס לגבי האמונות
שמגדירות את הזהות שלנו , כמובן שלעולם איננו מחפשים הצדקה והוכחה לדברים שאיננו מאמינים בהם ולכן על
פי רוב גם לא נראה אותם מופיעים בתוך עולמנו.

המחשבות הללו החוזרות על עצמן שוב ושוב הופכות להיות כלא כי המחשבה לעולם איננה נפסקת, היא מקבעת
אותנו בתוך לופ אינסופי ואנו גורמים לעצמנו להחיות שוב ושוב כאב ישן וכועסים בגללו בכל פעם מחדש,
אנו לא מצליחים להשתחרר מפחדים עתיקים ובכך מונעים מעצמנו לנוע ולהתנסות בהווה,
וכך אין דבר שאין לנו סיפור לגביו שגורם לנו לפעול שוב ושוב בתוך תבנית מוגדרת.........בקיצור כלא.

ההזדהות שלנו עם כל אותם הדברים גורמת לנו בעצם ליצירת דמות אשליתית הנבנית ממצבור הדברים שבהם
היא אוחזת ושהם מגדירים אותה.

לכל אחד מאיתנו יש הגדרה (הסיפור שאני מספר על עצמי) בין אם זה הלבוש שלי, הרכוש שלי, המטעמים שאני
מבשלת, המעשים שאני עושה וכן הלאה הרשימה ארוכה ועצומה ואנחנו מתגברים אותה כל הזמן בעוד דברים מאותו הסוג.

נקודה למחשבה והתבוננות עד למאמר הבא:

אני מזמינה אתכם היום לעשות התבוננות ולחקור את הזהות שלכם כפי שאתם מגדירים אותה,

• מהם הדברים שהכי מייצגים את האני שלכם בכל רובדי החיים כך שכשיגידו חיים הוא...... ניתן יהיה ישר להשתמש
  בהגדרות    מסוימות,
• התבוננו האם הערך שלכם תלוי בהכנסה שלכם? בבית שאתם גרים? במראה שלכם? באנשים שסביבכם? במעשים שלכם?

• מה הייתם רוצים שאנשים יגידו עליכם ? איזה תפקיד אתם משחקים על בימת החיים שלכם?
• מה קורה לכם כשאתם מפסידים במשהו? או כשמשהו הולך לכם לאיבוד?...למה?
• במה או במי אתם אוחזים?.......למה?

 

להעיר את העוצמה שבתוכי.
 

חלק נכבד מתהליך ההתפתחות שעברתי בשנים האחרונות היה תהליך ההתעוררות להכרת החלק הלא מודע שבי ,
ניתן לקרא לו כמובן האגו שלי.
למדתי שאגו זה חי בתוכי במקביל לרובד הנשמה שלי, הוא חושב ומדבר ואפילו פועל ,

הבנתי שיש בתוכי מנגנון הפעלה בסיסי שגורם לי לנהוג באופן מסוים לאחר שהוא מפעיל את המחשבות שלי והרגשות שלי, ואין לי כמובן רגע
של שקט ללא מחשבה....
גיליתי שהוא בעצם שולט בי, שאני מזדהה איתו לחלוטין מכירה בו כ"אני" האמיתי שלי, ושהוא יחיה בתוכי לעד,
והדרך היחידה לנטרל את כוח ההשפעה שלו היא ע" ההכרה בו.

העולם שלנו בונה את עצמו עי הכרה באני האנדוודואלי והפרדת אדם אחד ממשנו, כך נוהגות הדתות, אומות, או שבטיות בכל היבטיה.
אך לצורך כך יש צורך להחזיק במערכת אמונות חזקות כדי שנוכל להזדהות עמן ללא היסוס (להיות "צודקים" בשעת הצורך
לעומת "הטועים" שממול) ובכך ליצור הגדרה של העצמי הייחודי ולשמור על תחושת הנפרדות (האני שלי).

יש שיגידו שאין זה "רוחני"  כלל להחזיק במערך אמונות חזק ומוצק שעוזר לשמור אותך נבדל ,
שהרי מערך אמונות זה בתהליך ההתפכחות מתגלה כאמונות מגבילות ומקבעות.

אך האמת היא שאמונות אלו הופכות להיות הזהות של שלנו  עד כדי כך שלמעשה אנו  מתרחקים מהמקור הרוחני הנשמתי שבנו,
ואז נוצר בנו פחד לערער על אמונות אלו ולגלות שהן היו שגויות מעיקרן ופשוט אומצו לחיים מסיבה פשוטה חסרת מודעות
והיא תהליך הגדילה שלנו (הורים מורים, חברים והתנסויות חיים),
ערעור עליהן משמעו ערעור על הזהות העצמית ואז מי נהיה בעצם?

כאשר אנו מתעוררים לשאול את עצמנו האם האמונות או התפישות שאנו אוחזים בהם כל כך חזק, כאילו כל קיומינו תלוי בהן,
הן אמיתיות  או האם הן באמת משרתות אותנו היטב, מתאפשר לנו תהליך של התבוננות עמוק ומיוחד שבאמצעותו אנו חדלים לשאוב
את זהותנו מאמונות אלו ונפתחים אל המהות האמיתית שלנו שהרי התרגלנו לחיות על פי אותן תגיות שמגדירת אותנו:
הילדה הבכורה, האמא, המטפלת, זו שיודעת לפתור כל בעיה, הבוס בעבודה, אישה/ הגבר, תגית המגדירה את התואר
או המקצוע ועוד אין ספור תגיות כאלה אך כמובן שאף אחת מהן היא לא באמת האני שלי כל אלה הם רק המלבושים שלי

והשאלה היא האם אנו מסוגלים ליצור תהליך של הפרדה בייננו ובין המחשבות שלנו , ולהבין שהמחשבות שלנו הן לא אנו.
הרבה פעמים אני שואלת את המשתתפים בסדנאות שאני מעבירה : מאין מגיעות המחשבות שלי למשל והאם הן חושבות אותי , או שאני חושבת אותן?
מה הייתם עונים על כך?
האם אתם שולטים במחשבות שלכם או  שהן שולטות בכן?

זהו בעיקרו תכליתו של המסע אותו אני עורכת כבר שנים רבות, הפרדת האני שלי  מהמחשבות שלי וההזדהות עמן.
מסע זה העביר אותי דרך גילויים מדהימים, לפסגות מופלאות ולתהומות לא קלות אבל ווהו זהו מסע מופלא שלא הייתי מחליפה אותו לעולם.

בתוך מסע זה מצאתי את עצמי מתלבטת רבות בשאלת האחדות והנפרדות שלי כאדם מול אחרים ומול היקום והבורא.
למדתי מתי אני מזדהה לחלוטין עם האגו שלי שמסביר לי (במחשבה מדויקת ) שעלי לסבול עכשיו כי אני נעלבת , מאוכזבת, כועסת וכו
(כי מחשבה מפעילה את הרגש),
והבנתי שאם לא אצור שינוי במחשבה שלי ואלמד להציב גבולות אמצא את עצמי נגררת שוב ושוב לאותן סיטואציות חיים ממוחזרות
בווריאציות שונות עד אין סוף,
בקיצור אני לומדת לקחת בעלות ושליטה עלי ועל חיי באמצעות התנתקות משרשרת הזיכרונות המפעילה אותי שוב ושב

וכיצד כל זה בעצם מתבצע וקורה ואיך הלמידות הללו באות לידי ביטוי יגיע אליכם במספר מאמרים להתבוננות והתנסות
אותם אחלוק אתכם ומהותם: להעיר את העוצמה שבתוכי.

ובשביל להעיר אכן צריך להתעורר,

אז תחילה נעבוד רק על ההכרה ברגע הזה.
שהרי מלבד הרגע הזה אין דבר אמיתי, כל השאר מתרחש כאין סוף אופציות בתוך ראשנו ללא ידיעה ברורה האם זה יתקיים או לא.

ננשום עמוק ו..... ונתבונן באופן שבו אנו מגדירים כל דבר (שהרי אין דבר שאין לנו שפיטה/ דעה לגביו)
כי זה האופן שבו אנו מגדירים את חיינו, נותנים להם צורה ושם וכמובן רגש

לא-צה שהיה חכם סיני שחי לפני אלפי שנים הגדיר זאת באופן מצוין כך:
"את הכיעור מודדים לפי היופי
את הטוב על פי הרע
את הקל על פי הקושי.....
 
על כן, יש ואין מולידים זה את זה
כבד וקל משלימים זה את זה
ארוך וקצר מתארים זה את זה
גבוה ונמוך נוטים זה אל זה
לפנים ואחור נשענים זה על זה"

 

אשמח לקרא את תגובותיכם ולהיות שותפה לתגליות, לשאלות, ולתהיות

היו ברוכים בדרככם בשלווה ואהבה, וחגגו את החיים

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר


 

 

לשנות את סרט החיים זו בחירה

 

מה היית עושה אם השבוע היה השבוע האחרון לחייך? ..... החודש האחרון?
האם זה היה משנה את התנהגותך?
האם היית מרשה לעצמך להיסחף אחר הפחד והוא היה מנווט את יומך האחרון?

האם היית מרשה לעצמך לעסוק בסגירת חשבונות עם אחרים ועם אלוהים ומבזבז על זה את ימיך האחרונים?

האם הניסיון שלך להתעלם מזה ולהדחיק את הידיעה הזו ולהתנהג כאילו הכל רגיל ומשחק החיים נמשך?

ומהו בעצם משחק החיים הרגיל שלך? זה שעובר על פניך מבלי שנתת עליו את הדעת והמשכת עוד יום ועוד יום
בדחיינות מהתמודדות אמיתית כי מחר יש עוד יום.....ואחריו עוד יום... ואחריו....

האם יש בהתנהגותך הדחקה מלראות ולהכיר באמת בחיים שלך?
ומהי האמת בעצם?

היכן בזבזת את זמנך בלהסתיר או בלא להתעמת עם מה שצריך כי זה מפחיד או מכאיב מידי ואלולי אפילו מסוכן?
או בקיצור היכן ויתרת על עצמך מידי יום שוב ושוב?       שכחת להציב את גבולותיך במקום הנכון ולא התמודדת היום / עכשיו
מתוך הרגל כי בידיעתך יש מחר והחיים זורמים?          וכך יום אחר יום החיים מתפספסים?

אז זהו !!
זה הרגע שבו יש לך הזדמנות לעצור באמת כדי לשאול את השאלות הללו ובנקודה הזו שהיא נקודת
צומת לבחור בנתיבים הנפרשים לפנייך ובהם:

אבל איך זה אפשרי ? אני שומעת את השאלות שלכם עולות,
להיות אני עצמי זה מפחיד, לתת דרור לתחושותיי, לצרכי, לרצונותיי, לבטוח בעצמי?
זה מפחיד,
מה יקרה לסובבים שלי אם אציב גבולות ואמנע מלהיגרר אחר הרגשות העולים בי או בהם?
מה העשה עם הכעס? האכזבה? הפחדים?
ובכלל מה זאת אומרת להיות עצמי 
איך אדע לזהות את רצונותיי ? כל כך התרגלתי להיות ולהתנהג כפי שאחרים מצפים? אז עכשיו גם להתמודד עם מה שיגידו עלי.?
איך מוותרים על הסבל והדרמה של החיים ?

אז אין סוף שאלות שכאלה אני שומעת במפגשים בקליניקה שלי או בסדנאות שאני מנחה
האם יש מוצא?     והתשובה היא וודאי שכן !!!

אז רגע....הנה מגיע המתכון,

תחילה קח 2 נשימות עמוקות ואפשר לסקרנות לעלות בתוכך,
לאותו החלק ה ילדי יצירתי שבך שטרם הפך להיות נגוע באמונות ותפיסות החיים המגבילות,
זה שזוכר דבר אחד בלבד כשהוא מתעורר בבוקר נרגש לקראת יום חדש וחווית חיים חדשה כי בתודעתו קיימת עדיין תפיסת
האושר בלבד שטרם הוכתמה.

אך לפני שנמשיך תחילה עליך לזכור היכן התחיל מאמר זה... מה היית עושה לו ידעת שזה השבוע / חודש אחרון לחייך?
האם ברצונך להמשיך להתחשבן ולהיות קורבן של סיטואציות החיים ,להניח לשופט הביקורתי העוזר לקורבן שבתוכך להיוולד?
או שכמובן תגיד לעצמך אין לי זמן לבזבז על זה את ימי האחרונים אני רוצה ליהנות ולכן בוא וחשוב:
בחברתו של מי היית בוחר להיות ועל מי הייתה מוותר?  למה?
למי היית רוצה להראות את אהבתך? להודות לו על כך שהוא חלק מחייך?
האם היית מבזבז את רגעי חייך האחרונים על הבטה לאחור והעלאת זיכרונות מכאיבים מהעבר , וכן העלאת רגשות שליליים
ושוב שפיטה וביקורת
או האם היית מסובב את ראשך קדימה אל עבר ההווה נקודת קיומך ברגע זה ואל מה שיש ביכולתך להפיק ברגע זה כדי להיות מאושר?
ובכלל מה שונה בכך שנותר לך שבוע או חודש לחיות לעומת סיומם של חייך ברגע לא נודע?        למה?
 
עליך להבין , תפיסת המציאות (הסיפור שהינך מספר לעצמך על חייך) היא זו המעוררת בך את הכאב והסבל של החיים,
בסיפור זה אתה מספר לעצמך כיצד החיים אמורים להיות, כיצד אחרים אמורים להתנהג כדי שתוכל להיות מאושר,
אך האמת היא שבכוחן של מחשבות אלו ליצור גיהינום בחייך או בדיוק להפך, בכוחן להפוך את חייך למקום שנעים וטוב לחיות בו,
בעזרת התנתקות מהמחשבות הללו והסתגלות לתודעה חדשה ותפיסת מציאות חדשה.

ומה זה ידרוש ממך?
להכיר באמונות ובתפיסות השלילות המקבעות ומנהלות את חייך, למשל האם יש לך משפטים המתחילים ב...

          " ניסים" צריך להתנהג כך וכך.... ואז אהיה מאושר
         החיים שלי לא טובים מספיק כי....
         אם רק היה לי....אז...

בתודעה החדשה נפקחות בתוכך עיניים חדשות שבוחרות לראות את העולם אחרת.
האם שמת לב שכאשר אתה עצוב, מבעד לעיניים שלך בלבד, הכל נראה חסר משמעות, שמחה ואפילו אנרגיה? 
נראה שהדברים לא זורמים לך ואפילו לעיתים זה נראה שהכל נגדך? כן אפילו גל הירוק ברמזור...
אבל האם זו האמת או שהתודעה שלך המקיימת את המציאות שלך גורמת לך למשוך אליך עוד ועוד דברים וסיטואציות המעצימות את התחושה הזו?
האם משקפי התודעה האפרוריות שלך הן אלה הצובעות את העולם בצבע שאתה רואה?
ומה קורה לך ברגע שמתחלפות משקפי התודעה ואתה שמח?
איך אז נראה לך העולם?
למשל כשאתה מאוהב, האם הכל נראה אז זוהר יותר. הדברים זורמים טוב יותר??
האם העולם נראה לך פתאום כאילו הוא עטוף באהבה? ואז אין לך צורך להיות משהו או מישהו אלא פשוט להיות?
האם הרגשת שכשאתה מאושר אין כלום בחייך מלבד אותו הרגע?

אז מה אתה אומר, עד כמה חייך נתונים לשליטת התודעה?
האם ניתן לבחור רגשות ולהתמסר להם?

אם כך בואו נגש לעבודה,

(אל תתעצל העמק והרחב זה רק יועיל לך)
 מה צריך לקרות כדי שתעבור מההווה לעתיד הנחשק?     

ועכשיו דף נוסף ועליו רשום:

קחו דף נקי נוסף
ודמיין שאתה כבר מבוגר מאד (בחר את מסגרת הזמן שלך)
וכתוב לעצמך שנמצא כאן היום מכתב מאותה נקודת זמן והזכר לעצמך את מה שאתה עושה עכשיו עבור עצמך באהבה,
אמןר מה אתה אוהב בזה ותאר מה עשית כדי להגיע לשם.,
ולבסוף רשןם דברי סכום על חייך (כמעין הספד, כן, לא להיבהל זהו תרגיל חשוב) מה היית אומר על האדם שהוא אתה,
מה נתת , אחרי מה רדפת, (האם זה היה שווה) את מי אהבת, מה פספסת ולמה, מתי העזת?
מה היית משנה במבט לאחור,
האם התחרותיות בחייך הייתה משמעותית , שווה ומתגמלת?
האם המאבקי הכוח היו שווים?
והריצוי? האם הוא באמת הביא לך את מה שבקשת (שקט? אהבה? תשומת לב?) היה כדאי?
בסופו של דבר מה באמת היה חשוב לך?
מה היית משנה
וכן הלאה.

לאחר שכתבת קרא הכל מהתחלה פעמים או שלוש פעמים
ואז על דף נוסף רשום את הבחירות החדשות שלך מההבנות שקבלת, שאת עושה למען עצמך מתוך אהבה והכבוד שמגיע לך,

ואת 3 הפעולות שאתה מתחייב לעשות למען עצמך בשבוע הקרוב (למשל: לדבר עם משהו, להגיד משהו בעל משמעות, לשים גבול חדש
במקום נדרש, להעיז לנקוט עמדה, להתחיל שעורי התעמלות, לחפש עבודה ,להשיג משהו וכן הלאה)

שנה את הסרט בראש וישתנה לך סרט החיים.

זקוקים לעזרה, כתמיד אני פה עבורכם

למתן עיצה או לפגישה אישית


אשמח לקרא את מכתבכם ולהיות שותפה לתגליות, לשאלות, ולתהיות

היו ברוכים בדרככם בשלווה ואהבה, וחגגו את החיים

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר
 
 
 
  
 
  

להניע את האנרגיה ולקחת בעלות על העצמה והעצמי


לאנרגיה יש כח עצום,
בפוסט הקודם הבנו את המשמעות והעוצמה שיש למילים וכיצד בעזרתן ניתן ליצור
אנרגיה של אהבה או אנרגיה של הרס , כזו שמעצימה את האחד אך גוזלת לחלוטין את השני,
ולכן פועל יוצא מכך עלינו לשים לב עם מי אנו מתחברים ומי נמצא בקרבתנו.
אין זה מספיק לדעת לנטרל את המילים יש לשים לב מה קורה מסביבנו.
 
כדי להבין מי אנו ניתן להביט במראה החיה , זו הנשקפת לעיננו דרך בני האנוש שסביבנו.
וללמוד את מי משכת אל תוך עולמך?

אם מקיפה אותך אהבתם של חברים קרובים על בסיס קבוע, הרי שהיטבת למגנט את האנרגיה הנכונה לחייך ,
זו המעצימה אותך וממלאה אותך באהבה,
וזה מצוין.
אנרגיה זו שלהם מהדהדת עם האני שבתוכך, עוזרת לך לזכור מי הינך ולהוציא את הפוטנציאל שבתוכך.

אך אם מקיפים אותך אנשים בעלי אנרגיה שלילית, דיכאוניים , קורבניים, שתלטנים, מה זה אומר עליך?
מי הוא זה המשקיף אליך מהמראה שמולך?
מה בחרת למגנט לעולמך?
 
 
 
מה זה אומר עליך ועל העוצמה שלך?
האם  האנרגיה שלך בבעלותך?

האם הבאת את עצמך למצב בו מצאת  את עצמך בהיגררות אחרי האחרים מתוך רצון שיקבלו אותך?
או אולי כדי לקבל תשומת לב?
מהפחד להינטש?

מה הינך עושה כדי לקבל תשומת לב (= אנרגיה של אהבה אשליתית)
או האם יש לך גבולות מוגדרים עם מי שהינך או כיצד הינך חולק את האנרגיה שלך וכך אינך בהתרוקנות אלא בהתעצמות ללא הרף?

ועכשיו שימו לב
כוון שאנו נמצאים בתקופה חדשה שטרם הייתה כמותה עבורנו עלינו להיות בשימת לב לאנרגיה.

כיום האנרגיה עוצמתית במיוחד,
אני בטוחה שיש ביכולתך  לשים לב לכך שהמחשבות שלך נעות מהר יותר והיקום מגיב אליהן בעוצמה מהירה וחזקה יותר מבעבר.

אנו חווים תהפוכות בתחומים שונים של חיינו או בקצרה ניתן להגדיר זאת כ- עוברים ניעור
על מנת להפריד אותנו ממה שלא משרת את חיינו או מיטיב איתם יותר.

אנו לומדים להיות קשובים לאמת הפנימית שלנו שם אין פשרות, שם אין ריצוי.

ולכן עליך לשים לב באופן ממוקד למה שעובר בראשך וכמובן לאנשים שאיתם הינך  נפגשת.

הבנו  שעלינו להיזהר גם מהמחשבות של עצמנו כי הן עצמן בעלות יכולת להעצים או להחליש את האנרגיה שלנו,
וכן ההתבוננות צריכה להיות גם בסיפור שאנו מספרים לעצמנו על המצב, וההשלכות של הסיפור הזה על חיינו,

אם הסיפור שאתם מספרים לעצמכם הוא הבעיה , שאלו את עצמכם במה משרת הסיפור הזה אתכם ומדוע אתם אוחזים בו?
אך אם גיליתם  שיש אנשים המחלישים אתכם או גוזלים את האנרגיה שלכם על בסיס קבוע,
זהו הזמן להעמיד את הגבול שלכם המגדיר את התחום שאליו אין להם רשות לחדור יותר,
יתכן ואפילו תגלו שאתם חייבים לשחרר אותם מעולמכם, כן מפחיד ככול שיהיה
אין אתם יכולים להמשיך לתת לאחרים לשלוט באנרגיה שלכם.

שימו לב:
כל מה שאנו עושים מורגש כיום באנרגיה החדשה המוזרמת לכדור הארץ באופן מועצם הרבה יותר,

לכן אנרגיה של אהבה עוצמתית הרבה יותר אבל גם אנרגית הכעס והשנאה עוצמתיות הרבה יותר,
כאילו אנרגיות אלו נעות מהקרביים שלנו, מעומקי העומקים.

אז גם אם בתקופה הזו הרגשת שהאדמה רועדת מתחת לרגליים שלך שאלי את עצמך: מי או מה אינו משרת יותר את טובתי העליונה,
והמתני בשקט ובסבלנות לתשובה שתעלה מבפנים, ושחררי את המיותר באהבה,
כן גם אם אלו אנשים,

אין ביכולתך לוותר יותר על הבעלות שלך על עצמך ועוצמתך  ולמסור אותה בידי אחרים, זה יצור קרע פנימי גדול מידי בתוכך
ויעצים את תחושת רעידת האדמה שמתחת לרגליך,

לסיכום :למדו לשחררו באהבה אנשים או מצבים, אין מקום יותר למאבקי שליטה,
אם האנרגיה של הסובבים אתכם או הסביבה בה אתם נמצאים, מחלישה אתכם או גורמת לכם לתחושה רעה ,
כאב וסבל על בסיס קבוע אתם לא במקום הנכון.

הקדישו לכך זמן, להתבוננות אמיתית, פנו אל האמת הפנימית שלכם , ואם זה הולם שחררו ונועו הלאה.

זו הדרך לקחת בעלות ועוצמה על חייכם,
האם זה פשוט וקל?

ובכן לא תמיד, לפעמים זה מעלה כאב גדול אך אם תבחינו שיש גם שלווה במקביל במקום הזה דעו שאתם במקום הנכון.
שאתם חוזרים הביתה,
אל הבית הפנימי שלכם,

זהו מקום נעלה,
מקום שיש לקדש באהבה
מקום שבו הנכם מכירים את צרככיכם ולכן יודעים גם לכבד את צרכי האחר,

מקום שבו תדעו לשמור שאף אחד לא יכפה את רצונו עליכם אך גם אתם תמנעו מלכפות את רצןנכם על אחרים,

מקום שבו תוכלו להתבונן בשלווה בעיני העומד מולכם ולהגיד בלב שלם.......
אני רואה אותך.
אני רואה אותי

בכבוד ובאהבה לעצמכם .



היו ברוכים בדרככם בשלווה ואהבה, וחגגו את החיים

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר

^{מי יכול להגיד שהשנתיים האחרנות לא היו שנתיים עמוסות ומורכבות...שנתיים שונות בהחלט ממהלך החיים,
לעתים מהפכניות , לעתים מטלטלות אבל בהחלט לא שגרתיות.}
אנו עדים לשינוי שהעולם עובר גם אם אנו לא לחלוטין מבינים אותו אבל הוא בהחלט מורגש : שינויים מוזרים במזג האויר,
תהפוכות של רעידות אדמה , שיטפונות וכו, וכמובן משטרים שמשתנים על כל הכרוך בכך,

ומה לגבי האדם הפרטי? האם כל זה מדלג מעלינו?
למה נדרשנו ועדיין אנו נדרשים בתקופה זו?

אנו עוברים שינויים אנרגטיים עצומים כמו אמא אדמה, כחלק מהמכלול של השינוי בכדור הארץ.
שינוי של האצה והעצמה, שימוש בכוח ההשפעה לטוב ולרע בהתאם לבחירה.

כל הקיים בכדור זה הינו בעל רטט אנרגטי בעוצמה כזו או אחרת, כל יצור חיי בעל איכויות שונות
אבל לבני האדם יש סגולה מיוחדת שבה אגע בעוד רגע.

האנרגיה שלנו תלויה בתחושות הרגשיות שלנו, יש לנו יכולת להטעין את עצמנו אנרגטית עי חוויות רגשיות חיוביות
או להפך להתרוקן כשאנו חווים חוויה רגשית שלילית.

למשל ראו מה קורה לכם בזמן שיחה עם חבר או בן משפחה, ולמדו האם אתם נמנים על נותני האנרגיה ומטעיני אחרים או
האם אתם נמנים על זוללי האנרגיה ?
מי הוא האדם הזולל אנרגיה? האדם המשתלט על השיחה, זה המשתמש בתוקפנות ובאנרגיה של כעס אבל גם זה המשחק את תפקיד
הקורבן, זה הדורש את כל תשומת הלב בשיחה, ולעומתו נותן האנרגיה יהיה זה המקשיב ומקשיב ואינו דורש דבר במורה.
אני בטוחה שאתם מכירים סיטואציות שבהן הגעתם לשיחה עם אדם אחר כשאתם בהרגשה טובה אך בסופה של השיחה 
הרגשתם מוטשים, מרוקנים, לפעמים כועסים או חסרי סבלנות מבלי להבין אפילו מדוע.
וכל זאת בגלל גזילת אנרגיה מבלי שנתתם לכך את לבכם.

מדוע אנו משתמשים באנרגיה האחד של השני?
כוון שאיננו יודעים להתמלא באנרגיה באופן אחר, חילופי אנרגיה הם טובים אך לקיחת אנרגיה מהאחר והשארתו מרוקן
זה לחלוטין פסול.
בעקרון הטבע מלא אנרגיה שיכולה למלא אותנו ואנו יכולים להתחבר אליה לחלוטין כשאנו מטיילים בטבע, מלטפים בעל חיים,
צוחקים מכל הלב, מקשיבים למוזיקה, מתחבקים באהבה וכו

אז הנה רגע להתבוננות, בשיחה הבאה שלכם או בכל מפגש עם עוד אדם נוסף שימו לב כיצד אתם מנהלים את האנרגיה שלכם
ומה אתם למדים מכך.

אבל האנרגיה שלנו איננה מושפעת רק מכך, הסברתי קודם על כך שהתנודות הרגשיות שלנו משפיעות מאד
על המצב האנרגטי שלנו, וממה מושפע המצב הרגשי.
מהרב שיח המחשבתי בתוך ראשנו.
כמה תשומת לב למשל אתם מקדישים למה חושבים עליכם? ואיך אתם נראים בעיניי אחרים?
עד כמה אתם מאמינים למה שאחרים מספרים עליכם או מגדירים אתכם?
ועד כמה אתם מאפשרים לזה לנהל את חייכם?

האם אתם זוכרים ברגעים אלו את המיוחדות שבכם? את אותו ניצוץ אלוהי הנמצא בכם?
האם אתם מעיזים להביא אותו לידי ביטוי או ממתינים שאחרים יגידו לכם שאתם מקסימים?

ומה קורה לכם כשאתם מקשיבים ומאמינים למה שאחרים אומרים עליכם ? לחיוב או לשלילה עי שפיטה וביקורת?

אמירה של משהו חיובי יכולה לשנות אנרגיה מקצה לקצה,
אני זוכרת שאבא שלי ז"ל היה תמיד מברך כל אישה שהיה רואה , מבוגרת או זקנה, יפה ומטופחת או פחות, באיזו מילה 
טובה על הבגד שלה או על השיער שלה העיקר היה בפיו משהו חיובי משמח לומר, ואנחנו כילדים תמיד צחקנו עליו בגלל זה,
ויום אחד הוא הסביר את עצמו באופן פשוט ביותר: ראי הוא אמר מה קורה לאישה הזו כשאני נותן לה מחמאה קטנה,
חיוך ענק עולה לה על הפנים, אני לא הפסדתי מאומה אבל היא שמחה ולרגע קטן עשיתי לה את היום.
לימים אמצתי את הלמידה הזו ואני בהחלט מברכת , מחייכת , או מפרגנת בהתאם לאנשים שאני פוגשת גם הזרים הגמורים,
החיוך שלךהם גורם לי לחייך תמיד בחזרה ואין ספק שזה ממלא אותי באנרגיה בתמורה.

אז כן בהחלט השתמשו במילים שלכם כדי להשפיע ולהעצים באנרגיה של תשומת לב ואהבה
זוכרים שרשמתי קודם שלבני האדם יש סגולה מיוחדת שאין לשאר יצורי הטבע,
ובכן זו הסגולה ......היכולת לבטא מילים ולהשתמש בהן כדי ליצור ולברוא את עולמנו בתבונה.

זו מתנת בני האדם.
אבל למתנה זו יש גם צד הופך כמו לכל דבר בטבע....
מילים הורסות או מעצימות תלוי איזה שימוש נעשה בהן, עד כדי כך השפעתן עצומה.
לא סתם דון מיגל רואיס בספרו ארבעת ההסכמות מלמד על "כוחה של מילה" 
מילים הם כמו זרעים,
זריעת מילה חיובית יוצרת תגובה חיובית, זריעת מילה מלאת ארס יוצרת תגובה מקבילה מדויקת.
זה בידיך, לתשפיע עי הבחירה שלך במילים על מציאות חייך עי השימוש במילים היוצאות מפיך.

יהיה מעניין לשים לב בשיחה הבאה שלך לכוחם של המילים היוצאות מפיך וכיצד יש בידיך לנווט ולהשפיע על השיחה
עי שינוי המילים בהם השתמשת.

לסיכום יקיריי

         וכמובן את עצמכם שכן רצוי לשים לב למחשבות כמובן אלו הן מילים ללא קול בעלות אותה עוצמה בדיוק.

 

עוצמתה של האמונה   - מגבילה או מעצימה זה כבר בידך


שלום יקיריי ,

עצמתה של אמונה  היא אדירה ללא כל שעור , היא מעצבת את חייך בכל יום מחדש גם ללא מודעותך הפעילה,

אך האם זו אמונה מעצימה או מגבילה שיוצרת את חייך בהתאם זה כבר בידך.

לפני כמה ימים שלחתי לינק מדהים על ילדה קטנה שעברה חוויה לא פשוטה , רגליה נקטעו עד המותניים בהיותה בת 3 בלבד (הלינק מצורף פה בשנית לחצו כדי לצפות)

וכפי שדבר אינו קורה במקרה כך גם הכתבה הזו לא התגלגלה אלי או למייל שלך סתם,

בתקופה האחרונה אני עוסקת רבות באמונות המעצבות את חיי ואני בטוחה שגם לך יש רבות כאלה המנהלות את חייך ללא שימת ליבך באופן מיוחד

זה פשוט טבעי כל כך להאמין ללא עוררין בכל דבר שאולפנו אליו או בדברים שהוטבעו בנו מכוח התנסויות חיינו

וההבטחה שלנו לעצמנו באופן מודע או שאינו מודע לשמור ולהגן על עצמנו מפני כאב ואכזבה.


כשראיתי את הכתבה על הילדה הזו  

• תחילה יש לעשות התבוננות באמונה שמגבילה את חייך,
   
• אחר כך כמובן תגיע הבדיקה הבלתי נמנעת במה משרתת או מפני מה שומרת עליך האמונה הזו
   
• והשאלה שתשאל היא:  1.    מי אמר?         2.  איך בדיוק יש באפשרותי לדעת שאמונה זו היא אמת?     3. מה בא לי לעשות עם ההבנה הזו?
   
• אם תשובה שלך היא ליצור שינוי כי יש לך אמונה מעצימה שהיא עדיפה בעיינך ואיתה חייך יהיו טובים הרבה יותר בהחלט הרי שיש בתוכך בשלות לצעד הבא,
  להתחיל תהליך לדריסת האמונה המגבילה והחלפתה באמונה מעצימה.

ואני רוצה לשתף אותך בכמה מילים שמייצגות בעיני את תהליכי חיי

מסע מוצלח אינו מסתיים לעולם,

הקילומטרים כן,

אך הזמן נשאר חקוק בתוכי, הופך להיות חלק ממני...

בסוף המסע איני מרגישה מנצחת,

אלא בהכרת תודה

כאילו שהדרך עברה בתוכי

ואני בתוכה
אני גדלה בזכותה ובזכותי
ושואפת תמיד לנוע הלאה לתגלית הבאה
וסקרנית מה אקבל במתנה אל חיי
זהו מסע חיי
ואני שמחה בו


אז תשאלו אותי : האם הדרך לפעמים לא קשה לך? מתסכלת? מאכזבת?

ברור שכן ואתכם מכירים את הסיפורים שלי ואת רגעי הקושי, חלקכם חולקים אותם איתי בתהליכים שאנו עוברים יחדיו

אבל האושר המגיע עם ההתעצמות הוא אלוהי בעיניי 

ממלא , מעצים , זו חוויה טהורה

וברגעי הקסם הללו אפשר למצא את נגיעת האהבה.

אני בטוחה שגם לך יש נקודות אור כאלה בתוך חייך .


ועד כאן להפעם  וכמו תמיד אני כאן עבורך
אשמח לחלוק איתך את דרכך
שאלותיך, הבנותיך, ההתלבטויות שלך ובכלל,


ועד למפגש הבא שלנו

היו ברוכים בשלווה ואהבה

ממני הצועדת אתכם בנתיב האור
אורנה שיר