המשך סדרת יצירת ניסים בחיינו ,
חלק ג מפתחות לשינוי - יצירת ניסים בחיים - אחיזה והרפיה.
המקום שממנו נוצר הנס בחייו של האדם הוא המקום שבו אנו מסוגלים ליצר רצון עז לדבר מה בחיינו ולהרפות ממנו.
הבעיה היא לדעת להרפות, כיצד עושים זאת?
כבר מרגע לידתנו אנו יוצאים לאוויר העולם כשידינו קפוצות, ללמד תינוק לשחרר או להרפות את האגרוף הזה ייחשב לדבר קשה במיוחד.
כל חיינו אנו נלחמים על דברים שאנו אוחזים בהם, כשהיינו קטנים ואחזנו בדבר מה גם הצהרנו "זה שלי" אחזנו בעוצמה וסירבנו לשחרר.
לאורך תהליך הגדילה שלנו החיים מלמדים אותנו להרפות אך ההרפיה הזו לא תמיד נעשית ברצון, הרבה פעמים ייחשב הדבר לשחרור מחוסר ברירה, אם נתבונן ניתן יהיה לשים לב למלחמה בין הצורך להחזיק וחוסר הברירה לשחרר שנקרא לו להרפות לצורך העניין. .
כאשר נולדת בנו תשוקה אמיתית למשהו אנו מתעסקים איתה ללא הרף, מדמיינים אותה "מלטפים" אותה במחשבה שלנו מנסים להרגיש אותה ובכך ליצור או לממש אותה בחיים שלנו, אנו נאחזים בהדמיה ולא מרפים, חושבים שאם רק נצליח להחזיק בתמונה עוד מעט אם נצליח לדמיין יותר פרטים הרי היא תתגשם, ואז מתעוררים אל תוך אכזבה כי דבר לא קורה והגרוע יותר שאנו מאבדים את האמונה ביצירת המציאות ע"י התכוננות.
אך למעשה אין זו יצירת מציאות זהו הניסיון שלנו לשלוט במציאות , לכפות את הרצון שלנו על הרוח ולומר לה הגשימי את רצונותיי וצרכיי באופן שבו דמיינתי את הדברים (כאילו אלוהים עובד אצלנו.)
אז מתי אם כן קורים לנו ניסים?
קיים רגע קסום אחד שבו נוצר הנס, רגע זה הוא הרגע שבו אין לנו יותר כוח להילחם, להשתוקק ולהתכוונן לדבר שאותו אנו רוצים, אז נוצרת ההרפיה האמיתית, ברגע שבו אין לנו כוח להיאחז יותר, שם במקום הזה שבו אין לנו כוח "לשלוט יותר במצב יכולה להיכנס אנרגיית הנס, זהו המקום שבו אנו מפנים את השטח לאנרגיה של הנס, אין אנו ממלאים יותר את כל החלל ברצון שלנו לעצמנו , המקום שהתפנה מאפשר לרוח להגשים את חלקה בשותפות איתנו ביצירה הגשמה ומימוש.
אז איך מגיעים לאותו הרגע הקסום?
אנו מכירים רגע זה מרגעי ההתעלות בחוויית האהבה , ברווח המאפשר לאנרגיה הזו לחדור, זהו רגע שבו האגו שלנו מרפה מהרצון והצורך
לקבל לעצמו בלבד, מהצורך לשלוט ולהחליט כיצד הדברים אמורים להתנהל בכל סיטואציה.
אך האם באמת אנו צריכים להגיע למצב שבו אנו מותשים ואין לנו כוח ללחום יותר? שאין לנו כוח להיאבק יותר ולפעמים אפילו לרצות....
האם זהו מקומה של האמונה המוחלטת שיודעת שתפקיד האדם להשתוקק ולהרפות ותפקיד הרוח ליצור את ההזדמנות ההולמת?
לפעמים אנו חושבים בהיסח הדעת על דבר שאנו רוצים שיתממש בחיינו אך אין אנו עוסקים בו כל היום או במשך ימים רבים, זוהי מחשבה שחולפת לה במוחנו האומרת "מתאים לי שיקרה לי דבר שכזה,,," התמונות חולפות בראשנו רגש מצטרף למחשבה כל הווייתנו לרגע נמצאת ממוקדת במחשבה ותחושה זו ואנו השתעשענו ושכחנו, ואז לפתע פתאום ללא שום התראה מוקדמת המחשבה שלנו קרמה עור וגידים, ושוב השאלה הנצחית עולה בנו... כיצד זה קרה? למה דווקא המחשבה הזו התגשמה ודברים אחרים שחשבנו עליהם בדבקות , דמיינו, השתוקקנו,
לא התגשמו?
התשובה תהיה אותה התשובה- זו היכולת להשתוקק ולהרפות מבלי להיכנס למחשבה אובססיבית שאיננה משאירה מקום לנס להתרחש, אין מספיק חלל לאנרגיה שלו שיכולה לאפשר לו לקרות .
נס יכול להתרחש כאשר נוצר מצב של שינוי בתודעה, משהו בתוכנו נפתח ויוצר את השינוי המקום הטהור הזה הוא המקום שבו נוצר הנס.
ובפעם הבאה: יצירת ניסים בחיים -מה בין אמונה לידיעה?
מזמינה אתכם לבקר בפורום להוספת שאלות מחשבות והגיגים
