היום עשרים ושלושה יום לעומר
היום נתבונן בגבורה שבנצח.
מי אוהב גבולות וחוקים?
ולמה צריך אותם בכלל?
ומצד שני אדם שאין לו גבולות יוצר בלבול,
אין הגדרה למרחב האישי שלו ומתי הוא נחצה
לעיתים ברגע אחד המצב יכול להתהפך בסערה גדולה, מחוסר גבול לחומה בצורה.
נתבונן בזה אשר אוהב לנצח:
לנצח זה כיף, אך האם הניצחון הגיע ביושר זו כבר שאלה אחרת לגמרי ומשמעויותיה שונות.
כן מאז שאנו קטנים למדנו " לתחמן" לעגל פינות, לשבור חוקים, כלומר לגנוב את הניצחון.
אתמול בחנו את מידת החסד שבנצח, החסד אוהב להתפשט והתרחב ללא גבול.
אך מה התועלת בניצחון אשר אין בו שובע אשר ירצה עוד ועוד.
שאין לו מיכל המגדיר גבולותיו?
היום זו הזדמנות טובה לבחון איך אנו משיגים את מבוקשנו בכול תחום
כולל במערכות יחסים.
האם אנו מסוגלים להשיג את מבוקשינו ביושרה עם חוזק ותקיפות ,
לפעול בהתמדה המכוונת ליעדים שלנו,
לדעת את ההרגלים הרעים לנצח ומצד שני להגביר ולשמר את הטובים? כן, זה המשחק בגבורה שבנצח – מה להגביל ומה להגביר
עלינו לזכור שכל דבר שאין לו גבול בצידו, אינו טוב.
לכל דבר צריך להיות כלי שמכיל אותו והכלי הוא שיוצר את הגבול.
ללא גבול לא תהיה פרופורציה ומידה – הן לטוב והן לרע.
את ההגבלות והחוקים נמצא בגבורה שבנצח, מטרת החוקים אינם להגביל אלא ליצור מיקוד במה שנכון.
נקודה להתבוננות:
היום כשנתבונן בספירת הגבורה שבנצח נבחן:
האם האופן שבו אנו פועלים נובע מתוך חוזק או חולשה?
ומה המשמעות והביטוי שלנו בכל סיטואציה.
הם אנו רוצים ומוכנים לנצח ולהשיג את רצוננו בכול מחיר,
אם כן מה המחיר שאנו משלמים?
היכן, מתי ומול מי אנו שוברים את החוקים והכללים
והיכן או מול מי ומתי אנו מקפידים על יושרה?
למה?
האם אנו פועלים ממניע פנימי של יושרה או שאנו רק מתגוננים?
האם התוצאות השליליות של פעולותינו הן הרס עצמי הנובע מפחד, מריצוי או מחוסר ההחלטיות שבנו?
כשאנו נוהגים לפרוץ את הגבולות ולשבור את החוקים במשחקי החיים
מה אנו משיגים באמת לאורך זמן?
צידה למסע: נרשום ביומן המסע נקודת מבט חדשה:
לשים גבול הוא דבר לא פשוט, לעיתים הוא משנה מערכות יחסים,
כי החוזה משתנה.... בגלל שיכולת ההכלה שלנו משתנה,
והיום יהיה מעניין לבחון מה הגרם ליצירת הגבול החדש?
מה גרם לנו להגיד די עד כאן?
וחשוב לא פחות הבין את מה אנו מנצחים בתוך עצמנו? האם פחד, האם חולשה, חוסר הכרה עצמית?
היכולת לשים את הגבול מאפשרת לנו לטפח ולשמור על ההישגים שלנו שהכרנו לאורך כל המסע עד כה.
טוב לב ללא מידה אינו טוב, הוא פוגע בסופו של דבר במקבל, ושליטה ללא מידה אינה טובה אף היא, תוצריה הם הגבלה וסירוס.
היום נרשום ביומן המסע איך הגבולות שלנו באים לידי ביטוי בחיים ובמערכות היחסים.
האם אנו יודעים לשים גבולות?
למה אנו שמים אותם?
למי?
ומתי זה קורה?
ונבחן את המכלים שלנו - עד כמה הם עמוקים, כמה אנו מכילים עד שאנו אומרים די ושמים גבול?
מה המחיר של זה במערכות היחסים שלכם?
ומה משתנה בעקבות זאת?
אשמח להיות שותפה להתבוננויות שלכם.
היו ברוכים בשלווה ואהבה אינסופית
