.
.
היא ישבה בשדה ורקמה אל תוך הרשת היפיפייה שהקיפה אותה מכל עבר
זו הייתה רשת צבעונית העשויה מתבניות תבניות של אותיות רוטטות.
ולתוכה היא שזרה והוסיפה אותיות משלה.
היא חיברה אות לאות ומילה נוצרה
סקרנית היא ישבה וראתה איך צירופי האותיות מקבלות כל פעם משמעות אחרת.
הן הסתחררו למולה, רוקדות , זוהרות
והיא שיבצה אותן בזהירות ביד בוטחת אל תוך הרשת
שאחזה בין ידיה.
הרשת הייתה קסומה, גמישה, רוטטת וחיה.
בכל פעם שהוסיפה אות או מילה הרשת כאילו ריווחה את עצמה וצרפה והכילה את המילה החדשה לתוכה.
היא הרימה את עינה והביטה מוקסמת במסך הגדול שהיה מולה.
בכל פעם שהיא הוסיפה תבנית של מילה חדשה,
במסך שמולה נוצרה לה צורה מושלמת מקבילה.
פתאום היא הבינה שהרשת שהיא אחזה בידיה מוקרנת אל המסך הגדול.
זה מדהים היא חשבה לעצמה, אני זו הבוחרת איזו תבנית של אות או מילה תשתלב ברשת
ואוטומטית המילה שיצרתי מתורגמת לצורה יפיפיה שמקבלת חיים מוקרנת למסך ומתחילה ישר לנוע בתוכו.
זו הייתה הפעם הראשונה שהיא שמה לב למה שקורה.
תמיד היא ישבה בשדה רכונה על רקמתה,
מבלי לשים לב שיש קשר בין הרשת שבידיה לבין המסך הגדול שמולה
מעולם לא נתנה את דעתה לדבר לא התבוננה באמת.
היא פנתה אל האם הגדולה בסקרנות ושאלה אותה לפשר הקשר בין היצירה שרקמה
למעשה המוקרן שלפניה
האם הגדולה דברה בסבלנות על שדה ההשפעה
על בחירות, ועיצוב ההקרנה.
אני לא מבינה היא אמרה, הרי המסך הזה לא באמת אמיתי
הוא מחובר בקורי אור דקיקים, נעלמים לרשת שבידייך
ענתה האם הגדולה בסבלנות רבה.
כל אות היא קור זעיר, וממקבץ של אותיות נוצרת צורה.
בואי נשחק הציעה האם, רקמי את אותיות שמך ונראה מה יקרה,
והיא רקמה אותיות שמה בכחול של מים, חום של אדמה, אדום של אש וירוק של אויר
והביטה בסקרנות אל המסך.
פתאום ראתה את עצמה צצה ועומדת שם במסך
עומדת ולא נעה כאילו ממתינה
הרשת שבידיה רטטה בעצמה.
הוסיפי לה הוראות לימדה האם הגדולה.
לכי ימינה היא רקמה לה, הגיעי אל הבאר ולגמי מהמים,
ודמותה שעל המסך כאילו התעוררה לחיים ונעה.
היא הרגישה כמו קוסמת,
לומדת לראשונה את הקשר שבינה למעלה הרוקמת
לזו שמולה הנרקמת.
וכך ישבה ורקמה בהתלהבות עוד ועוד מילים,
סיפורים שלמים שאותם היא שיבצה אל תוך הרשת הרוטטת שבידיה
ודמותה המוקרנת על המסך נעה ונעה.....
היא הוסיפה ורקמה לה משפחה, חברים,
עיסוקים מרגשים....מאתגרים,
והתבוננה בה.
היא יצרה לה ארון תלבושות מכל צבעי הרגשות שעלו בדעתה
וישבה לצפות בה....מוקסמת.
כל פעם היא חקרה התנהגות אחרת.
מידי פעם היא הוסיפה אל תוך הרשת שבידיה מילים חדשות,
דמותה שעל המסך לא תמיד הבינה מהיכן צצו הצורות החדשות
אבל למדה לשלב אותן בחייה.
לפעמים היא פרמה אותן והן נעלמו מהרשת וכך גם מהמסך.
התפוגגו....כאילו לא היו מעולם.
והיא שיחקה ושיחקה עד שהאם הגדולה אמרה לה שהיגיע הזמן לעצור
להרפות לרגע מהרקמה,
לנסות לעכל ולעבד את כל מה שראתה והבינה
להתכנס לרגע,
כי ערב ירד.
היא הצטערה, היו עוד דברים שרצתה לבחון.
אבל האם הגדולה הבטיחה שמחר שוב תהיה לה הזדמנות להתחיל מחדש,
בחוטי רקמה צבעוניים חדשים
היא הביטה בפעם האחרונה בדמות המיוחדת שרקמה היום,
וחייכה אליה רגע לפני שאספה את כליה ופרמה את תבניות האור.
ידעה שמחר תרקום אותה מחדש,
בדמות חדשה,
בסיפור קסום שונה שירקם במיוחד ללמידה חדשה הנחה על הסיפור שהיה היום.
והרשת המשיכה לרטוט.
אורנה שיר בן דוד ב- 15/12/2020 19:02
