סדר פסח -עשיית סדר בנפש שלנו.  

סדר פסח -עשיית סדר בנפש שלנו.

המלה חודש נגזרת מהמילה התחדשות.                                                               

בכל חודש נפתח שער רוחני המביא איתו שפע אור  המיוחד לאותה התקופה, שער זה משמש ככלי להתפתחות רוחנית.
כל חודש מהוה "פוטנציאל" להתחדשותו של האדם בתחומים מיוחדים בחייו להיבנות ולהתקדם בהם. זמן זה מאפשר להתחדש
וכדי  כדי ליצור את השינוי עלינו להתחבר לנתיב הרוחני, שינוי בנתיב יצור שינוי בחיים כולם.

אפשר לדמות את חיי האדם כמסע של רכבת על מסילה ספיראלית , המסילה תהיה מסלול השנה, המועדים והשערים
האנרגטיים יהיו התחנות.

וכך בכל שנה אנו נפגשים פעם אחר פעם במועדים קבועים בהזדמנויות להיפתח לאנרגיה מסוימת המאפשרת לנו ליצור
שינוי בחיינו לצורך התפתחות רוחנית והתעצמות.

בפסח אנו נפגשים עם התחנה של המסע  הנקראת יציאת מצרים.

מצרים היא דימוי למקום שאליו ירדו אבותינו כדי למצוא את הביטחון החומרי, זה שגם אנו מחפשים אחריו, אנו מניחים שהחומר
הוא זה שיביא אותנו אל הנחלה והמנוחה, ומרגע שיהיה לנו אותו כל צרכינו הגשמיים יובטחו לעולם, ולשם כך אנו רוצים  לצבור
נכסים, ידע, ניסיון, מעמד וכו,  ואנו בטוחים שהם יגנו עלינו מפני כל צרה בעתיד.
אבל אז קורה דבר מוזר שום דבר מכל זה אינו קורה להפך,  מלך חדש  פתאום קם לו (כמו המלך שקם במצריים, פרעה),
והוא ממבהיר לאדם שכל רכושנו שייך למלך וכך גם האדם כמובן.

אז מי הוא המלך? המלך הוא  האגו זה הרוצה לעצמו עוד ועוד ללא גבולות, האגו הזה הוא פרעה.
האדם שהרגיש קודם חופשי ומאושר, מגלה לפתע שהוא הפך להיות עבד. עבד של הרצונות שלו.
כעבד העובד עבודת פרך, ככול שהוא משיג יותר כך הוא רוצה עוד יותר, והאגו שלו גדל,הוא כבר לא מרגיש מאושר יותר

החומר שוב אינו מספיק, אין לו את ההנאה שבלהשיג עבור עצמו, והוא לא מבין למה?  ואז הוא מתחיל לחפש את המוצא כדי
שיוכל לצאת ממצב זה ולהתחבר שוב אל האושר, ומתחיל תהליך המסע הרוחני.

סיפור יציאת מצרים מתאר את השלב המשמעותי ביותר בהתפתחות האדם. הוא מסביר כיצד עולה בידי האדם להשתחרר
משליטת החומר ולהעדיף על פניו את הרוח.

אם נבין ונחווה את סיפור יציאת מצרים כסיפור אישי שלנו יהיה באפשרותנו להבין את המשמעות האמיתית של ההגדה
של פסח, כי משמעות יציאת מצרים האישית שלנו היא שנשתחרר מהאגו המשעבד.

עיקר הכוח של יציאת מצרים זה פסח, אותיות 'פה סח', פה מדבר (ס"ח בגימטרייה = חיים). לעומת פרעה = פה רע,
שלא יכול לדבר, חוסם את התפילה היוצאת מהלב, והתפילה מטרתה לאפשר לנו להתעלות כלפי מעלה לשבור את המחסומים.

בני ישראל נמצאים במצרים, במייצר, במקום של צרות. כשאדם בצרות הוא אינו יכול לראות דבר,ואפילו תפילה הנאמרת
בפה קשה עליו, חודש ניסן הנו חודש של ניסים, חודש של שער אנרגטי ולכן אדם שבימים רגילים קשה לו להתפלל מקבל
שער אנרגטי  המהווה  שעת רצון. בחודש ניסן נפתחים השמיים לשיחה, לדיבור ולתפילה. בני ישראל יוצאים למדבר
( מדבר מלשון מדבר)

אז בואו נבדוק  מהי תכליתו של ליל הסדר?
תכליתו עשיית סדר, סדר בנפש שלנו.

פסח הוא החג שבו אנו מתכנסים יחד לסעודת ליל הסדר. אבל זו לא משמעותו היחידה, פסח הוא בראש ובראשונה 
חג רוחני שמדבר על תיקון הנשמה.

יציאת מצרים עומדת במרכז סיפור החג – ומשמעותה יציאה לחרות – גילוי הרוחניות

לפני ערב החג אנו נוהגים לעשות מספר דברים שלכל אחד מהם משמעות רוחנית:
" ניקיון הפסח": מאפשר לנו לנקות את הלב (המסמל את הבית) מאהבה עצמית ולפתוח אותו לאהבת הזולת

ביעור החמץ: את החמץ אנו נוהגים לשרוף בערב הפסח: משמעות סמבול זה היא ההחלטה של אדם להיפטר מהאגו כאילו
שרפנו את הרצונות האגואיסטיים שלנו על מנת שלא יוכלו להתרומם שנית

הסדר כולל בתוכו 15 מדרגות התפתחות
קדש ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה

אנו יוצאים מתוך הנחה שאנו הולכים להטעין את העשייה שלנו בכוחות רוחניים , כשתכנס המציאות הרוחנית הזו היא
תאפשר להארה הגדולה שמגיעה לחולל בנו שינוי, סדר חדש, לרענן את כל המערכת הפנימית והחיצונית שלנו.

קדש
אנחנו מתחילים את הסדר בקדש, ה"קדש" בשבילנו הוא הצהרת כוונות, קדש מלשון קידוש לקדש את הרגע הזה,
לייחד אותו, קירבה לדבר קדוש, מיוחד מאפשר מצב של גדילה. דבר קדוש הינו דבר מיוחד השונה מהמצוי סבבינו ביום יום,
וכך מעצם הקידוש אנו נכנסים לרגע מיוחד שיאפשר התפתחות . . ה"קדש" שלנו זה הצהרת כוונות, תכלית, לאן אנחנו הולכים
בערב הזה, מה המטרה שלנו , ללא הצהרת כוונות המטרה איננה ברורה  בלעדיה אנו מוצאים את עצמנו משוטטים ללא תכלית
סחור סחור בחיינו  ואילו בערב זה הקידוש נותן לנו את מטרת הכוון המקום שאליו אנו רוצים להגי, זהו נתיב ברור ומוגדר.

ומהו מקום זה?  זהו מקום של , של אחדות  כוחות הנפש שלנו.

וכיצד נעשה הקידוש? אנו מקדשים על היין, ראיתם פעם כיצד ייצרו יין? דרכו עליו בכפות הרגליים עם המקום הכי נמוך בנו 
עד שיצא ממנו המיץ, עד שלא נותר בו דבר ואז הפכו אותו ליין וכשברכו עליו בכוס המוגבהת אל עבר הלב , כך גם אנו
בני האדם, לא התואר הוא שיעשה אותנו באמת ולא הכבוד שאנו משיגים בדרכים שונות, עלינו להבין שהאגו אינו קונה
לנו את הקדושה אלא רק אותו חלק פנימי המוסתר בתוכנו (המהות הפנימית שלנו, הנשמה שלנו) זו שעוברת את התהליך
במהלך ליל הסדר שלב אחר שליו עד אשר היא יוצא לחופשי והופכת להיות בת חורין.

ורחץ
למה רחיצת ידיים:אחרי שהגדרנו את המטרה וכוון הדרך = התקדשות, מתחילה עבודת הטהרה: " אנו נוטלים ידיים.
הידיים שלנו קשורות לעולם העשייה, יד על שום י"ד הפרקים שיש  לנו בכל יד, שתי ידיים הן יד+ יד = כח (14 +14 =28 )
הידיים בעלות כוח רב.ן המים הם כח מטהר. ומעצם נטילת הידיים אנו מחברים את עצמנו לטיהור מתעלים מעל עולם החומר.

כרפס
כשאנו מתחילים תהליך של התעוררות רוחנית אנו מרגישים כמו אדם המתכונן לקראת סעודה גדולה, אנו מרגישים אותה כבר,
אבל פה בחג הפסח אומרים לנו רגע עצור, התחל בקטן אמנם מצפה לך סעודה גדולה אבל התחל תחילה בקטן העלה
ירק הטבול  במי מלח.
דרך אכילת הכרפס יש לנו את היכולת לראות את הטוב שבכל דבר ולהודות עליו גם אם הוא נראה עלוב ופשוט מאד, מה קורה
כשאנו מתחילים להודות על כל דבר הקיים בחיינו, גם על הקטן והפשוט ביותר? , הדבר מקבל משמעות וגדל ואנו מכירים
בערכו ,ועל זה נאמר "איזהו עשיר – השמח בחלקו" זה המסוגל להודות על כל דבר מתחבר אל האושר באמת.
והיכולת הזו להודות על כל דבר שיש לנו או שקורה לנו בחיים עוזר לנו לקדש כל רגע בחיינו.

יחץ
בפסח על השולחן י שלנו שלוש מצות שמורות את האמצעית אנו חוצים ל שניים, החלק הגדול יהיה האפיקומן ועל החלק
הקטן מברכים.
שבירת המצה מלמדת אותנו שלא את הכל ניתן לתקן באופן מידי, כל תהליך נעשה בשלבים, ויש צור להיות סבלניים כדי
להכיל שלב אחר שלב.

מגיד
בפסח כתוב" שכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח"
כבר אמרנו שפסח = פה  סח (בגימטרייה = חיים ) לעומת פרע = פה רע.
זו המהות של פסח, יציאה מהפה-רע שלא יכול לדבר לפה סח, יציאה מעבדות לחירות.
הדיבור עוזר לנו להתעלות כלפי מעלה,

כוון שאין באמת זמנים והכל קורה  ומתקיים רק בהווה הרי ניתן לומר שגאולת מצריים מתרחשת גם עכשיו ולכן יש צורך
לספר אותה , ולהגיד = דיבור הפה, מה שיאפשר לנו להתחבר לאותה האנרגיה ולהרגיש כאילו אנו חלק ממנה..

רחצה
התחלנו את ההגדה ברחץ והנה אנו עולים שלב אחד מעלה אל "רחצה"  והפעם זו איננה נטילה רגילה אלא נטילת ידיים עם ברכה
אנו חוזרים על התהליך פעם נוספת  ברמה אחת למעלה ומכשירים את עצמנו לשלב הבא.

מוציא מצה
החמץ, הוא בעצם מצה שהתנפחה, שנכנס בה אוויר, הדבר מומשל לאגו שלנו, לגאווה שאנו נושאים בתוכנו. המצה לעומת
זאת מומשלת למידת הענווה .
אם כך למה אנו לא אוכלים מצה כל השנה כדי שיתאפשר לנו לשמור על מידת הענווה לכל אורכה?
אכילת המצה והברכה עליה  היא חיבור ליכולת רוחנית המאפשרת לנו לאכול לחם כל השנה כאילו היה מצה כלומר כל מה
שנפגוש במהלך השנה יהיה לנו הכוח להכיל אותו ממקום של ענווה ולא ממקום של האגו.

מרור / כורך
אז....... אכלנו את המצה ויצאנו ממצרים, האם בכך הסתיים המסע שלנו?
לא עדיין יש בנו התמרמרות , הרצון שלנו לקבל עוד ועוד לעצמנו (האגו) עדיין קיים
עדיין איננו מחוברים לכל בני האדם ממקום של אהבה ורצון לנתינה ללא תנאים, רגשות שליליים עולים בנו מידי פעם,
בעצם אין אנו מחוברים עדיין לטבע האמיתי של נשמתנו.

אז איך ישתנה בנו הרצון ? כיצד נהפוך מחמץ למצה = מאגואיסטים לענווים?
אנו מתבקשים לכרוך את כל אותן מחשבות ורגשות שליליים בתפיסה של המצה של הענווה, אנו יוצרים בתוכנו  סדר חדש,
אנו מבינים שלא אנו מרכז העולם ולכן כל רגש שלילי שעולה בנו או סיטואציה קשה שאנו חווים מאפשרים לנו להיות במצב של
התבוננות כדי לגדול ולצמוח, ואז אותה מרירות תעלם מחיינו.

שולחן עורך
לקרת סיום הסדר  אנו אוכלים.

מאכל = מלאך  ,  אכילה = אכל י-ה
האכילה צריכה להיות איטית ובכוונה מלאה  הרבה אור נכנס באכילה זו.

צפון
סיום הסדר, התחלנו בהסתרת חלק מהמצה ועכשיו אנו מוצאים  את האפיקומן,
החלקים המוצפנים , הנסתרים שבנו נגלים החוצה,  עד עכשיו חויונו את האגו שלנו , הרגשנו לפעמים  גדלות ולפעמים קטנות , 
לפעמים חווינו התעלות ולפעמים האגו שלנו שלט עד אשר

התחברנו אל האני האמיתי שלנו הפנימיות יוצאת החוצה ואנו מבינים מי אנו באמת.

ברך - הלל
אנו מברכים ומהללים נפתחת בתוכנו הכרת התודה, העבודה  עד עתה נעשתה  הכל תוקן ועל כך פינו  מלא הלל.

נרצה
לאורך הסדר  אנו מתכווננים בשלמות לעשייה, לברכות, מעצם הכוונה שלנו העשייה שלנו מתקבלת ברצון יש בורא עולם
מקשיב ושומע .
ובזה תם הסדר.

חג  שמח  ופסח כשר