היום שמונה ימים לעומר היום נתבונן בחסד שבגבורה
עלינו קומה ואנו ממשיכים היום את המסע שלנו בתהליך 49 הימים
והיום אנו יוצאים ממידת האהבה של הלב בספירת החסד
ונכנסים אל מידת היראה של הלב בספירת הגבורה.
עוברים מצד ימין של עץ הספירות לצד שמאל.
מאהבה ללא תנאים (ימין מחבקת מקרבת )
אל יצירת הגבולות הנכונים (שמאל דוחה, מגבילה, מסרבת).
כמובן שהמעבר אינו מוציא את החסד מהסיפור שלנו אלא מתווספת אליו מידה נוספת.
למה? כי בכל דבר יש צורך באיזון,
כפי שאמרנו אתמול ...אפשר לעוף או לדאות רק עם 2 כנפיים.
הגבורה לא מנוגדת לאהבה אלא היא יוצרת לה מיכל מגן ושומר.
היכולת לספור את ימי העומר הופכים את מסע ההתבוננות הזה
לעבודה ממשית למי שעושה אותו בכל יום.
למידת העצמי כדי להישאר בן חורין ולהיות בעל יכולת לבחור בכול רגע את התנהגותי מחדש.
כי כפי שלמדנו מהמסע בספירת האהבה, במה תועיל לי אהבה אם אני עבד לרצון האגו שלי
או עבד המרצה את רצון האחר (כשמידת החסד לא מאוזנת בי)?
היום, ביום השמיני לעומר נתבונן בחסד שבגבורה,
ביכולת לסרב ולהעמיד גבולות מתוך אהבה (כמו הורה השומר על ילדו)
כאשר אנו אומרים לא אנו יוצרים גבול = מיכל לאהבה.
כל אחד מכיר בתוכו את הפחד להיות דחוי או ננטש,
כל אחד לימד את עצמו דרכים להתנהגות המגנה ושומרת עליו מפני הכאב, כדי שלא יצטרך להתמודד עם הפחד הזה.
אני בטוחה שגם אתם מכירים את הקושי הזה ומנגנוניו.
כמה פחד יש בנו להגיד לא, להציב את תמרור העצור המראה שכאן יש גבול
שאי אפשר לחצות אותו, ולא לטעות זהו גבול שאנו בעיקרון צריכים לשים לעצמנו ולא לאחרים.
דרך ספירת הגבורה נלמד ליצור מיכל לאהבה.
ללא מיכל נכון מה יקרה?
תחשבו על ברז מים שאין כלי שאוסף אותם לתוכו....הם יהיו כמים הנשפכים לבטלה.
אהבה מרצה, אהבה מפנקת, אהבה שאיננה מאוזנת בסופה תגיע לדחיה.
ונבין, פן אחד בגבורה מלמד אותנו שלהגיד כן לכל דבר איננו אהבה
אלא ריצוי (הנובע מפחד) ולעומתו אפשר להוסיף שאהבה הנשפכת ללא גבול
הופכת להיות הרסנית משחיתה או חונקת.
הפן האחר בגבורה מפגיש אותנו עם מידת הביקורתיות שבתוכנו,
עד כמה יש לנו יכולת להיות בשליטה עצמית
והאם יש בנו יראה (כבוד) לזולת ואיך זה בא לידי ביטוי בחיי היומיום?
כבני אדם קיימת בנו ביקורתיות, אנו מצפים מאחרים להיות מה שנראה בעניינו הדבר הנכון
ומבקרים אותו כאשר הוא לא מה שאנו מצפים.
לעתים אנו מבקרים ומחנכים את הסובבים אותנו מבקרים אותם על מעשיהם,
וקוראים לכך ביקורת הבאה מתוך אהבה,
אך שפיטה איננה אהבה.
הרצון לשנות מישהו כדי שינהג לפי תפיסותיי וצרכיי איננו אהבה.
אנו רוצים שהאחר יוכל להיות במיטבו כאדם..... כפי שאנו רואים זאת.....
ומשתמשים כדי להביאו לכך בביקורת או מניפולציות של דחיה וענישה
מבלי להבין שאין לנו הזכות לשפוט אלא רק לאהוב ולהיות מודל לאמת שלנו
ולבטא אותה בהתנהגות תואמת,
להיות ברוחב לב לדרכנו אלא אם נמצא רוע המופנה כלפינו בהתנהגותם.
רוע שאותו צריך להגביל ולעצור...כלומר, לנהוג בגבורה.
אנו זוכרים שאהבה אמיתית מחייבת רגש של כבוד כלפי האחר.
נקודות להתבוננות:
היום כשאנו חווים את החסד שבגבורה
נתבונן ביכולת שלנו להציב גבולות, להגיד די לדרישות האחר,
או נתבונן עד כמה אנו אומרים לא או מרצים מסיבות שונות.
נבחן האם אנו פוחדים ליצור גבול? אם כן למה?
איזה תחושות וסיפורים מציפים אותי כשאני נדרש לשים גבולות?
נתבונן בביקורתיות שבנו ונבחן האם כשאני מבקר את האחר זה נעשה מתוך אהבה? מתוך דאגה? או מתוך רצון אנוכי להשליט את רצונותיי ותפיסותיי?כי אני יודעת איך אהבה צריכה להיות.
האם כשקראתי למעשיי אהבה, הם באמת היו ביטוי של אהבה?
האם היה בהם כבוד / יראה או כעס ובוז?
האם ראיתי את השופטת שבי ואת משמעות השפיטה?
האם ראיתי את המרצה שבי ואת משמעות הריצוי?
צידהלמסע: נרשום ביומן המסע נקודת מבט חדשה:
לכל אחד מאתנו יש מעגלי חיים שונים, ובכל אחד מהם אנו מבטאים את עצמנו באופן אחר.
אבל מהותנו הפנימית, הערומה, היא אחת גם כשהמלבוש משתנה בהתאם לסביבה.
כוח הגבורה עוזר לנו לגלות עומקים נוספים של אהבה ומאפשר לנו לדעת מהי אהבת אמת שיש בה כבוד ודאגה.
אז בואו נעצור רגע ונבחן נקודת מבט נוספת רחבה יותר:
מהי אהבה עבורי?
האם יש שוני בביטויים בין אהבה לילד, בן זוג או אהבה לאחר?
מהם גבולות בעיני?
איך אני מרגיש כשמציבים לי גבולות שלא תואמים את האמת שלי?
איך אני מרגישה כשאני נדרשת להציב גבול?
ועד להתבוננות מחר של גבורה בגבורה
שבוע טוב
והיו ברוכים בשלווה ואהבה אינסופית
אורנה שיר
Top page אורנה שיר בן דוד מובילה לשינוי על ידי מפגשים עם התודעה הרחבה באימון אישי, סדנאות, מסעות רוחניים בארץ ובעולם.
