היום שלושים וחמישה ימי לעומר היום נתבונן במלכות שבהוד.
מי אוהב לחשוף את חולשותיו או את הטעויות שעשה?
לאחר שבוע של עבודה הגענו שוב לממלכה שלנו הפעם דרך שער הכניסה של הוד.
אנ כבר מבינים שהוד עוזרת לנו לעשות עבודה על היבט הגאווה והענווה. ההודיה וההודאה.
ובכן מלכות שבהוד, יש אדם המתהדר בגאותו ודורש במפגיע שייתנו לו כבוד,
שיכירו בעמדתו וחשיבתו, הוא ידע גם לעשות כל דבר
על מנת לגרום לאחרים לדעת אצל מי הכח.
אדם זה למעשה נמצא בחוסר איזון במלכות שבהו,
מעדיף לחיות בהכחשה ולא להודות בכישלון שלו או בחסרונותיו.
משליך את האחריות לכל דבר על האחרים כי הוא השליט, המלך.
במלכות האמיתית והמאוזנת יש את היכולת להודות בטעות
ודווקא תכונה זו הופכת את האדם לקורן אור
ואז ההוד וההדר משתקפים בו.
היום עת אנו במלכות שבהוד נזכור שאין אדם שלא טועה,
וכן, טעויות גורמות לנו לנוע בשבילים שלא חשבנו עליהם, הן מסיטות אותנו מדרך המלך.
סבתא שלי הייתה אומרת "לא לעולם חוסן" כלומר אי אפשר לא לטעות אף פעם
השאלה היא מה עושים כשטועים. איך חוזרים בחזרה אל דרך המלך? או האם ממשיכים לנוע עם הטעות בגלל גאווה ומעצימים אותה.
ישנם אנשים שיש להם קושי להודות בטעותם
והם מוכנים לשלם מחיר כבד על הטעויות או החסרונות שלהם
כשהעיקר לא להודות בחולשתם, בגאוותם.
הם יחיו בהכחשה למצבים והסיטואציות שהם חווים
ובוודאי לא יקחו אחריות עליהם.
נקודה להתבוננות:
היום עת אנו במלכות שבהוד נבדוק את מלכותנו ונרשום במחברת המסע:
האם קל או קשה לנו להודות בטעויות?
נבחן מתי קשה לנו להודות בטעויות שלנו או מול מי נמצא הקושי הזה?
האם זה בכול מצב או במצבים מסוימים?
נבחן, האם חשוב לנו להראות שנו תמיד צודקים ומחיר הגאווה יהיה תחת הכחשה זו?
בידקו, האם יש מקרים בהם השלכתם את הקושי שלכם על האחר וזו הייתה טעות ששינתה את מערכת היחסים שלכם?
