היום אנו מתחילים לבחון האם יש לנו את היכולת לתת מקום גם לאחרים מתוך כבוד וענווה.
בואו נבחן מה זה אומר.
היום עשרים ותשעה ימים לעומר היום נתבונן בהוד שבחסד.
ספירת נצח והוד, רגל ימין ושמאל בעץ החיים. הרי אי אפשר לצעוד קדימה עם רגל אחת בלבד. למדנו את מהות הניצחון, הכיבוש והשליטה עכשיו נלמד את מהות ההודיה, הענווה והיכולת להודות בטעויות.
המסע שלנו הוא מסע על הפנימיות שלנו הבאה לידי ביטוי בתכונות/ במידות שלנו.
והיום אנו מתחילים לבחון האם יש לנו את היכולת לתת מקום גם לאחרים מתוך כבוד וענווה.
בואו נבחן מה זה אומר. תחילה נשאל את עצמנו:
האם יש בי את היכולת לקבל את האחרים כפי שהם
מבלי לרצות לשנות אותם, מבלי לכפות עליהם את דרכי?
כן, מידת ההוד מפגישה אותנו עם הודיה וענווה,
והחסד מבליטה את הצד האוהב שבנו. איתה נבחן את הכבוד העצמי שלנו
והאם האגו מנהל אותו, או האם אנו מסוגלים לאפשר מקום לאחרים לצידנו. אבל מהי המשמעות של נתינת מקום לאחר?
כל אדם קרוב אצל עצמו ורואה את עצמו, זו נטייה טבעית שלנו כבני אדם,
היכולת לנהוג בכבוד באחר, לתת לו מקום אומרת בעצם- אני רואה אותך,
אני יוצא מעצמי וצרכי, מתרחב כך שאני מכיל גם אותך,
כי אינני חושש למקומי, אינני חושש שמקומי ילקח או יעלם.
לקבל את מקומו של האחר אומר:
אני מכבד את העובדה שאתה שונה ממני בחשיבה או בהנהגות,
אבל למרות זאת אני מכבד את רצונותיך, תפיסותיך , דעותיך גם אם הן הפוכות לחלוטין לשלי.
לכבד את האחר זו הבעת אהבה וענווה שמשמעה ... אני רואה אותך ... ולא רק את עצמי.
כן, "ואהבת לרעך כמוך" זה באמת מאפשר לנו לכבד את האחר כפי שהיינו רוצים שיכבדו אותנו,
אבל זה גם אומר שאנו מעזים לקחת לעצמנו מקום מבלי לפחד להיות שונים מהאחרים
או לרצות לשנות אותם בהתאם למודל שנכון לנו.
ויחד עם זאת זכרו לא לבלבל ולראות בענווה הזו חולשה או חוסר הערכה עצמית.
הענווה עצמה היא זו המאפשרת לנו דווקא להיות ברגישות גדולה לאחר,
בצניעות ובהכרת תודה .
חסד שבהוד מלמד אותנו לאזן את הצורך לנצח שאותו חווינו כל השבוע שעבר היום אנו לומדים איך לא להילחם למען סיפוק צרכינו אלא למען מטרה גבוהה יותר.
אם נמלא את כל החלל שלנו באני שלנו ובצרכיו לא ישאר לנו מקום לכלום, גם לא להתפתחות האישית שלנו.
ולעומת זאת ברגע שנרוקן את עצמנו מכל ה"אני" הזה וקיומו הבלעדי,
ניהפך להיות כלי קיבול גדול יותר, ונתמלא בטוב רב יותר.
כאמור, ענווה אמיתית מאפשרת לנו להתעלות מעל עצמנו,
לראות את האחר ולאהוב אותו באשר הוא.
ענווה וגאווה שני הפכים. הענווה האמיתית איננה מדכאת,
ולעומתה גאווה במסווה של אהבה היא בעצם אהבה עצמית,
שבה כל רצונך הוא להפוך את האחרים לביטוי של עצמך ואהבתך העצמית.
נקודה להתבוננות:
היום ולאורך המחר עת אנו בוחנים את עצמנו לאורה של חסד בהוד נרשום במחברת המסע
האם אנו מכילים שונות?
נבדוק האם אנו חייבים להשליט את רצוננו ואופן מחשבתנו על האחרים?
האם אנו רוצים לשנות אותם בהתאם לאני מאמין שלנו?
נבחן האם לדעתנו, דרכנו היא הדרך היחידה, ואופן ראייתם של האחרים את החיים היא טעות,
או שאנו יודעים לתת באמת מקום לסובבים אותנו?
היום בחן עד כמה אמיתית אהבתך או האם היא אהבה במסווה כל עוד הולכים בדרכך?
שאל את עצמך האם אתה מוצא את עצמך מאפשר לאחרים לקחת מקום? האם תרצה לשנות אותם ?
אכן שבוע מעניין לפנינו, מאחלת לכולנו התבוננויות מבורכות ומרחיבות את הדעת.
שבוע טוב ומבורך
שאו ברכה של שלווה ואהבה אינסופית
אורנה שיר.
