היום עשרים וארבעה ימים לעומר
היום נתבונן בתפארת שבנצח.
תחרות היא מנוף לצמיחה לשני הצדדים אך לעתים טעמה מר ורע.
בימים האחרונים הבנו שניצחון הוא השאיפה במשחק החיים והשקענו הבנה בכללי המשחק.
הבנו שחשוב ליצור גבולות לכללי ההתנהגות בשאיפה לנצח
כך שהניצחון יהיה מתוך הוגנות ויושרה, ולא במניפולציה וגנבה.
כוון שבעולם הזה אנחנו לא לבד, כדי לנצח צריך שיהיה מולנו משהו שמוכן להתמודד,
כשיש תחרות אנו לא לבד, יש לנו שותף לתחרות, אך אם זו תהיה תחרות או מאבק הדבר כבר תלוי בנו ובתכונות שלנו.
נקודה להתבוננות:
אם כן במה נתבונן היום?
היום נבחן את התפארת שבנצח , האם יש משהו יופה בתחרות?
האם שמתם לב שתחרות יכולה ליצור גם הפריה הדדית שבה יש גדילה וצמיחה?
זה בהחלט יכול לקרות כאשר אנו נוהגים נכון.
התפארת שבנצח תפגיש אותנו עם היכולת לשחק בהדדיות בשמירה על הכללים,
מתוך כבוד והערכה הדדית ,
כך שגם אם ננצח וגם אם נפסיד זו לא תהיה נפילה .
ההערכה ההדדית מאפשרת לשני הצדדים לצמוח ולהתפתח, ואפילו להגיע להישגים גבוהים יותר,
ראיתם פעם תחרויות ספורט? הן מתחילות בלחיצת יד ומסתימות בלחיצת יד,
יש ענפי ספורט שהמחווה היא קידה.
אז למה אנו הולכים לאיבוד בזמן ויכוח, ולפעמים הוויכוח הופך להיות קרב כמעט כמו מאבק על חיים או מוות?
אפשר גם לומר שיש משהו מאד מועיל בתחרות, ראו למשל את התחרות החופשית בכלכלה,
את היכולת לצאת מהמשבצת בה אנו עומדים, לפתח חשיבה חדשה מחוץ לקופסא,
התחרות הזו יוצרת תועלת המעשירה את כולם.
מכאן נלמד שלא צריך לפחד מעימותים במערכות יחסים ותחרות אם רק נקפיד לזכור
שהמטרה היא לא השלטת רצון אלא בסופו של דבר היכולת לעזור לכל המעורבים להתפתח.
לשם כך, צריך רק להישמר מהנטייה לשבור את החוקים והכללים בניסיון להרוויח ולנצח על חשבון השני.
צידה לדרך: היום ולאורך המחר עת אנו מתבוננים בתפארת שבנצח נבחן
מהי תחרות בעיני?
האם בכל פעם שאני רוצה משהו במערכת יחסים זו תחרות/ מאבק או זו יכולה להיות הפריה הדדית?
איך אני נגש לתחרות?
האם אני מסוגל להתעלות מעבר לאגו שלי ולכבד ולהעריך גם את המתחרים בי?
מה קורה כשאני מנצח? או מפסיד?
האם יש מחיר לניצחונות שלי?
איך אני מתייחס ליריב שלי בעת ניצחון או בעת הפסד?
ההתבוננות בתפארת שבנצח מאתגרת, היא מאפשרת לנו לשנות לחלוטין את נקודת הבמבט שלנו על משמעותם של המאבקים או ויכוחים,
על מנת להפוך אותם להפריה מצמיחה, ולא לניצחון מפלג.
