להיות היוצר בעולמי - מפתחות- הולדת המחפש  

המשך סדרת הניסים :

להיות היוצר בעולמי

פרק שלישי -   חלק א- מסע החיפוש
 

בני אדם יוצאים במהלך חייהם למסע חיפוש, זוהי דחיפתה של הרוח.

יום אחד מבלי משים אנו מרגישים שאיננו מסוגלים להכיל יותר את חוסר הסיפוק, את תחושת החסר     
הפנימי, אנו מבקשים לעצמנו משהו שאין אנו יודעים אפילו להגדירו בשם, אנו רק מבינים שאנו
צריכים שינוי, חלק יחשבו שאולי עבודה חדשה תתן את הפתרון, אהבה חדשה או אולי שינוי במקום המגורים  יביא לפתרון הבעיה אך
להפתעתם הם מגלים שהפתרון הזה היה זמני בלבד, ואז קורה דבר מעניין החיפוש מופנה כלפי פנים, יהי זה חיפוש לצורך שינוי אמיתי-
מהותי שיצור אלכימיה בחיים.

 

תהליך זה עובר כל אדם שנפשו קראה לו לשינוי.
גם המסע שלי לפני שנים רבות מאד התחיל בדרך הזו, והיקום שולח לנו סימנים רבים להתעוררות אך אנו לא תמיד שמים לב לסימנים ואז מגיעה התעוררות עם קושי ש"מאלץ" אותנו לבחור ליצור שינוי.

גם לי נשלח סימן אחר סימן עד אשר הבנתי והתחלתי לצעוד בנתיב חדש, המתגמל שהיה לי
מעודי – נתיב האור, ומאז אינני מפסיקה לצעוד ולחפש נתיבים נוספים בתוך עצמי, בגילוי הפנימיות שלי.

והנה התהליך ומשמעותו:

בתהליך החיפוש אנו מבינים שאנו כבולים בשלשלאות לעבר, הזיכרונות שלנו יוצרים התניות שמנהלות לנו את החיים ע"י אמונות, דפוסי חשיבה והתנהגות , העבר ממשיך ליצור לנו את ההווה וכמובן את העתיד (כי הצועדים שוב ושוב באותה הדרך מגיעים תמיד לאותו המקום), אילו היינו באמת חופשיים מהעבר היינו יכולים לשחרר מחיינו אין
ספור בעיות מצד אחד ומצד שני אין ספור אפשרויות היו נפתחות לפנינו. (חשבו רק כמה זיכרונות של פחד וכאב מונעים מאתנו התנסויות...)

לעומת זאת בואו נתבונן בתינוק שנולד (כזה שגם אנו היינו פעם), האם הוא מטיל ספק בקיומו?  ממש לא!!!

התינוק חי בקבלה עצמית מוחלטת ובתחושת אהבה ואמון מוחלט בקיים, עדיין הוא לא מכיר את קולו של הספק ולכן הוא אינו מטריד אותו,
השאלה "מי אני"? או "מה עלי לעשות על מנת להגשים את ייעודי בעולם הזה ?" לא תעסיק אותו. כל עולמו עוסק בו ובתחושותיו צרכיו ורצונותיו,

אך יחד עם זאת תהליך ההתבגרות לא פוסח עליו, ובהתבגרותו הוודאות הזו שבה הוא חי את חייו כתינוק הולכת ומתרחקת ממנו.

כתינוק הוא לא היה מודע כלל למשמעות הזמן או העתיד, הקיום שלו היה הווה מוחלט, את ההבנה הזו של הנפרדות הוא מקבל לאורך תהליך
התבגרותו כוון שזיכרונות מתחילים להיאגר בו, ואיתם מחשבות אמונות ופחדים לאור ההתנסויות שחווה.

האיכות הטבעית של התינוק: פליאה וסקרנות מכל גילוי, התחושה והידיעה העמוקה שהוא בטוח ומוגן,  נאהב ורצוי מבלי שיש לו צורך להתאמץ
כדי לזכות בתחושה זו הולכת ומשתנה ככל שתהליך ההתבגרות מתפתח.

דבר נוסף מתרחש בו , מתפתחת בו זהות המגדירה את עצמה כ- אני ובעלת דברים שהוא יקרא להם – שלי, האחדות שבה הוא היה עטוף מאז
לידתו משתנה לתחושת נפרדות של אני ואתה הוא מתחיל להבין את משמעות הנבדלות, עולם שלם ועצום נפתח לפניו ואין ספק שהוא עצום ומסקרן,
הדברים לא מהווים יותר חלק ממנו ומצרכיו (בינקותו כאשר השמיע צליל של בכי הייתה מגיעה יד שהייתה מאכילה אותו או מנחמת אותו צרכיו נענו מיד
ותחושתו הייתה שכל עולמו הוא חלק ממנו).

מה מאפשרת ההכרה בעובדה שיש "אני" ? את היווצרות האגו כמובן, הצורך להיות טוב , להצטיין, לקבל הכרה, ושייכות (שכבר איננה מובנת מאליה)
העולם הוא לא בהכרח מקום בטוח, יש לו דרישות ממנו והוא מתגמל אותו בהתאם.

ההישגים מולידים בו תחושת ערך וייחודיות והצורך לספק את הצרכים והריגוש מההישגים עולה וגובר, מה קורה לילד המתבגר? הוא הופך להיות
עבד לצרכיי האגו המבקש לעצמו עוד ועוד, עולם הפחדים נפתח: פחד מכישלון , מאבדן, מנטישה , מלבדות ועוד רבים אחרים המוכרים לכל
אחד מתוך עולמו.

השקט והשלווה שאפפו את החיים נעלמו והלחץ גובר.

ואז ... מגיע רגע ההתפכחות, שאי אפשר להמשיך כך יותר כי חייב להיות משהו שונה , גדול יותר ומרגש יותר , מעצים יותר.......שיפיג את כל
התחושות הפנימיות.

דברים רבים שבעבר גרמו לסיפוק ועונג כבר לא מספקים יותר כי הם לא מצליחים לגרום להרגשה פנימית של התלהבות מעבר לרגעים ספורים,
תחושת החשיבות שנסובה סביב האני הישן איננה מספיקה יותר יש צורך במשהו עז יותר ותהליך החיפוש מתחיל.

מתחיל התהליך הרוחני הרצון לחוויות רוחניות.

גבולות מתחילים להיבדק ולהיפרץ התינוק שהתבגר והפך לאדם רוצה לאחוז במושכות חייו ולהחליט על הכוון והדרך, אין הוא רוצה שחייו ימשיכו להיגרר באקראיות או ימשיכו להיות מובלים על ידי צרכי האגו.

 

התהליך לא פשוט , התבוננות נדרשת, בכל אורחות החיים, במעשים בהתנהגויות האוטומטיות ותובנות חדשות נכנסות, כתוצאה מכך מתחיל
תהליך של מאבק פנימי בין שחרור הישן לקבלת החדש, אנו לומדים שדרכנו הייתה מלווה בפירוד ,שיפוט וביקורת, ברצונות אנוכיים,
אך מהו הדחף העיקרי המניע את חיינו? הצורך לשלוט במציאות כמובן ועל ידי כך לשלוט בכל מה שסובב אותנו.

ללמוד להפסיק לחיות באופן הזה מאפשר לנו לחיות באחדות, בתחושת שייכות אמיתית, לחוות קבלה ונתינה מאוזנים המגיעים מאהבה
וחמלה ללא תנאי (ולא ממניפולציות)

אנו שואפים לחזור לאותן תחושות פנימיות ראשוניות כפי שהיה כשהיינו תינוקות, לשלווה האין סופית , ליכולת לחוות את עצמנו בשלמות
ובהבנה שהעולם הזה נברא עבורנו, לחוש אמון מלא והכרה מלאה  בעצמנו.

חווית העולם ממקום זה מאפשרת לרצונות שלנו להתחיל להתממש ולהתגשם, הצרכים שלנו מתמלאים והתחושה והידיעה היא שהעולם
דואג לנו, שאלוהים דואג לנו.

החוויה הפנימית שאנו חווים היא חוויה של חרות ומימוש , אנו לומדים להכיר את טבענו האלוהי (שפעם בבית הספר למדנו שנבראנו בצלמו
ובדמותו והנה יש לכך משמעות)

העולם הפנימי שלנו משתנה .

שקט ממחשבות.

כוון שהדיאלוג הפנימי מושתק מוקד תשומת הלב שלנו פשוט השתנה, אין יותר תחושה של פרוד אלא אחדות ממלאה.

הספקות נופלים ואתם רגשות הפחד, האשמה, הבושה הביקורת והשיפוט העצמי וכו.

...הבוגר שבנו חוזר למצב הוויית התינוק – מצב של תודעה קוסמית שבה אנו מחוברים לכל והכל מחובר אלינו (למצב זה אנו קוראים להיות
בסנטר שלי ), זהו מצב שבו אנו פתוחים לאפשר לניסים להתרחש בחיינו, אנו חשים שאנו גם כן בוראים בעולם הזה היוצרים ורוקמים את
חלומותינו ומביאים  אותם לידי מימוש.

אנו היוצרים בעולמנו ואת עולמנו

חשבו על זה,

האם עלה פעם בדעתכם שכשהתינוק משמיע צליל של בכי קל ותכף אמו מחליפה לו או דואגת להאכיל אתו הוא אומר לעצמו:
"הוי איזה נס גדול קרה לי היום רציתי לאכול השמעתי צליל וזה תכף התמלא.........?"

אז למה אנו חושבים שכאשר רצון שלנו מתממש זה נס במקום לחשוב שהנה הצלחנו להיות בסנטר שלנו ומכך בסנכרון
מלא עם היקום???????

 

האם זה תהליך שאפשרי עבור כל אחד?

כמובן שכן בכל אחד מאתנו קיים בורא יוצר מציאות, כזה הנמצא מעבר לדיאלוג הפנימי של טוב ורע, נכון ולא נכון, מכאיב או מענג

לכל אחד מאתנו יש את האפשרות של חיבור למקום הזה.

 

ובמאמרים הבאים נבדוק את הדרך לשם. 

ובמאמר הבא נמשיך לחלק ב - להיות היוצר בעולמי - כללים ומפתחות

 
מזמינה אתכם לבקר בפורום להוספת שאלות מחשבות והגיגים