היום שישה עשר יום לעומר היום נתבונן בגבורה שבתפארת.
האם לרחם על כל אחד זו מעלה נכונה? והאם המרחם יכול להיות בסופו של דבר גם אכזר?
אתמול פגשנו את חסד שבתפארת ושמנו את הדגש על היכולת להיות ברחמים וחמלה כלפי האחר.
היום ניצור איזון ונבחן את היכולת שלנו להיות בתקיפות המשולבת בעדינות.
נבחן האם אנו יודעים להפעיל שיקול דעת כלפי האחר במידת הרחמים שלנו,
כך שנבחין מתי נכון לפעול מתוך רחמים ומתי יש להגביל אותם,
חשוב לזכור שהרחמים האמיתיים הם היכולת שלנו להימנע מ"לרחם"
ובכך בעצם לעזור לאחר לפעול למען עצמו, וזה אומר להיטיב אתו.
נקודה להתבוננות:
היום עת נבחן את מידת הגבורה שבתפארת נתבונן על מי אני מרחמת?
האם אני מרחמת מתוך חמלה או מפחד להתמודד? לנקוט עמדה?
האם ברחמיי יש את המידה הנכונה כך שיועילו ולא יזיקו?
האם אחרים רגילים לעובדה שיש בי נתינה מתוך רחמים ומנצלים זאת?
האם הרחמים נובעים מרגשות אשם או מרצון לריצוי?
האם כשריחמתי על אחרים שכחתי לגמרי את עצמי וצרכיי?
האם ברחמי הועלתי או מנעתי מהאדם ללמוד דבר בעל משמעות?
לא כל ביטוי של רחמים הוא נכון,
לפעמים הוא לא יניב את התוצאה הנכונה,
לפעמים יחמיר את המצב.
לפעמים ברחמינו אנו עוזרים לאחר להזיק- לעצמו, לסביבתו.
ומה זה אומר עלינו, מתי קשה לנו ולא "לרחם".?
#צידה למסע: היום עת אנו פוגשים את ההגבורה שבתפארת נרשום לעצמנו ביומן המסע נקודת מבט חדשה:
מה זה אומר עבורך להיות רחמן?
שאל את עצמך - האם יש בי מידה כזו?
כלפי מי?
בחן האם מידת הרחמנות קיימת בי כלפי זרים אך לא כלפי בני ביתי? למה?
מתי קל לי לרחם ומתי קשה?
זוהי בהחלט התבוננות חשובה ובעלת משמעות
בעצם.... כמו בכל אחד מהימים האחרים.
הרי כבר אמרנו שימים אלו הם הזדמנות להתבוננות לצורך שיפור עצמי.... ללמידה ופעולה הנובעת ממנה, ואנחנו בהחלט עמוק בתוכה.
היו ברוכים בשלווה ואהבה אינסופיים אורנה שיר בן דוד
