אהובה ויקרה מאד,
ושואלת את היום את על זה החיבור בין גופו לנפשו של האדם
וראי זה הדבר.
עד שלא יגמר שעורו של אדם ותהה למידתו לא ירפה שעורו ממנו.
לעיתים תהיו מוצאים עצמכם מרימים התפילה בליבכם כי יגמר זה הסבל.. בגוף או בנפש,
ויחדל זה הכאב המאמלל חייכם ומסמא עינכם.
ומהו אותו הסבל אם לא סבל (בניקוד פתח) הנושא העקשנות שהייתה בחייכם והמקובלת על ידי העגלון (אתם) השולט בחמור (גופכם) אל אשר דורש הוא או משתוקק הוא להגיע?
.
ולא הייתם מבינים כלל ועיקר שדרך זו הינה למידה וחקירה בלבד....
חקירה תכליתה לקחת הנחקר ולהגיע למצב בו ישבר מחסום התפישה האוחזת באמונה
אשר מייצרת שוב ושוב שעורי חיים.
והיינו אומרים הרפו אחיזה ושליטה וישתנו חייכם.
והייתה זו הכותבת עושה בחינת חייה וחיי האחרים לדוגמא ומופת של הבנה כיצד הסבל אשר היה בחייה הומר בקבלה.
והיה סבל הגוף, וסבל הנפש אשר היו שלובי זרוע
כפי שהיה הסבל זרוע בחייה בכל תחום עד אשר הרגישה כנמצאת בין המיצרים וזקוקה הייתה ליציאת מצריים הפרטית שלה.
וזו עליכם לדעת סבל תפקידו לעזור לכם להתעלות מעל עולם החומר ולצאת מהמיצר אשר אתם שרויים בו.
ויציאת מצריים אכן מלווה הייתה ב-10 מכות אשר בהן מאבק היה לכאורה בין פרעה למשה.
כמו בחייכם בין אני -האגו, לבין אני- הנעשה ונשמע, המביא איתו האמונה.
והמאבק המתחולל בקרבכם בין החלק אשר רוצה להשליט השררה על פי רצונו,
לבין החלק האומר הראו לי הדרך ואלך בה.
וכל המאבק הזה מתחולל בגופכם אשר מהווה הזירה לרגשותיכם ואמונותכם.
וראי האמונה אשר בקעה את הים,
שכן אם לא היה אותו נחשון בן עמינדב מכניס כף רגלו ומתחיל לצעוד בים כהוראת הבורא לא היה נבקע הים.
כלומר נדרש צעד אחד של אמונה ללא נצוץ הספק אשר יהלך בו האדם על מנת לבקוע הים עבורו ולהוציאו לחופשי.
שבי וחשבי מה היה הצעד עבורך אשר יצר השינוי והוציאך לחופשי?
וכיצד יום מותה של אמך היה נקודת תפנית כוללת בחייך לשחרור מסבל הגוף והנפש.
שחרור מתחושת כלא בעבודה, וכלא מול סבל ההורה, וסבל הגוף,
כולם השתנו ביום אחד ברגע אחד.
ומה הייתה אותה דריכה של כף רגלך בים? מה התנועה?.
איזו דמות אשר אחזת בה יכלה להשתרר מתוכך ולא יהיה לה צורך יותר למגנט השעורים אל חייך?
וכיצד שרתה זו הדמות את חייך עד לאותו הרגע בו זעקה נשמתך ואמרה די!!! לא עוד.
והאם הייתם מבינים שכל עוד נדרש שיעורכם למען מתנת הלמידה הגלומה בתוכו לא ירפה מכם זה השיעור?
ויש ושיעור יהיה בגוף או בנפש, בעולם החומר והממון, או בעולם מערכות היחסים.
לעולם תמגנטו שוב ושוב הלמידה עד אשר יבין הלומד את החומר
ובהבינו כהרף עין בא תיקונו והשתנו חייו.
והביני...הבריאה יש לה זמן
נצח נצחים
חיים אחר חיים ממתינה היא לציון עובר....
לא, אין עונש כאן
כי אם למידה
למידה אשר אותו חלק שלכם ממעל בוחן ולומד
משמעותו ומהותו.
ויש עליכם לדעת שכל שעור הינו דמות במשחק חייכם,
והרי יודעים הנכם שמשחק הוא זה
והייתה זו נשמתכם כענק הממלא בזרתו הקטנה את גופכם,
והיה זה המשחק מוצג בפני הענק
והייתה מתנה אשר יביא כל שחקן איתו.
וכך נדגים, ונאמר ,שהיה אותו מסע הסבל אשר חווית, כחליפת הקדוש מעונה
והיה זה מסע השושלת שלך....אמך, סבתך, את ועוד דמויות נוספות במשפחתך אשר מודעת את להם.
והייתה ההזדמנות לכל דור ללבוש החליפה ולשחק פרק נוסף בסדרת הקדוש המעונה של שושלת המשפחה,
חחח, אכן אוהבים אנו הדימוי.
והחלטת לגנוז את זו החליפה
התחברת לדמות חדשה אשר יצאה למסע חיים חדש, משחק חדש,
והנה עכשיו גם חליפה זו הינך תולה ולומדת מעט מעט להלך ערומה.
לא לובשת החליפות יותר בלתי אם לתפקיד מיוחד ברגע מיוחד....
ואז זו תהה חוויה מודעת שונה לחלוטין.
ומיום שעברתם זה השער ב-8.8 ניתנה בידכם ההזדמנות לבחון תפקידי המשחק בחייכם
לבחון ולשנות
כמו שחקן אשר בוחר תסריטים חדשים.
ויש כאלה אשר תמיד ישחקו את תפקיד הנבל,, הלוחם, המנהיג, המאהב, הקורבן, הקדוש ועוד ועוד
כל כך טובים הם במשחקם, שאינם מרפים מאהבתם בכל תסריט לאותה הדמות,
ומשונה יהיה עבורם לשנות תפקיד..
והיום, מזמינים אנו אתכם לגשת למדף ולראות את התסריטים,
תסריטי חייכם,
האחד אחר השני,
האם תגלו תפקיד משותף לתסריטים שונים?
תסריט שאהבתם במיוחד?
האם הגיע העת לסיימו?
למה?
האם תוכלו להיות בלעדיו?
האם תוכלו לדמות דמות חדשה ותסריט חדש?
היש לכם המיכל/התפישה להכיל הדמות החדשה?
מה נדרש מכם לעשות?
האם עברתם ערומים את השער
או שעברתם ערומים אך במזוודה שלכם ארזתם כמה חליפות אהובות ליתר בטחון?
ואנו עוד נשוב ונדבר על זו ההצגה והשחק שבתפקיד הראשי או המשני.
היי ברוכה אהובה ויקרה
ואין קיצורי דרך בחייכם בלתי אם שעור הסתיים ואיתו הלמידה והמתנה.
וטוב הדבר וכך הוא.
אורנה שיר בן דוד 16.08.19
Top page אורנה שיר בן דוד מובילה לשינוי על ידי מפגשים עם התודעה הרחבה באימון אישי, סדנאות, מסעות רוחניים בארץ ובעולם.
