גילוי המהות הפנימית שלנו ( המסטר שבתוכנו)
אמר הרמבם:" לא בדברים שמחוץ לנפש שוכן האושר, לא באוצרות חולפים עוברים, אלא בלב האדם פנימה נשמעים צלילי העונג של הטוב והיפה, של האמת והצדק.... בהכרה זו תלויה בריאות הנפש של האדם, ועמה בריאות הגוף".

הפעם ניגע בנושא קצת מורכב אבל חשוב ביותר, פנימיות הלב - המהות הפנימית.
כל אדם מורכב מכמה רבדים. הגוף הגשמי, מכיל בתוכו את הנפש, הרוח, ואת ניצוץ הנשמה. אנו חיים ברמות שונות של 
תקשורת עם חלקינו השונים, אבל החלק החשוב ביותר, היהלום שבכתר  הוא פנימיות הלב, זו המהות הפנימית שלנו.

כאשר אנו מגיעים לאחדות, התחושה הראשונית היא שליבינו מתרחב. תחושה זו נובעת מהכנעת האגו . הרחבת הלב יוצרת
מצב שבו הרצון העצמי שלנו מתאחד עם רצון האחד, וזה באופן מופלא מאפשר להכיל את העוצמה הנדרשת להשפיע
על רצון הכלל.

כאשר אנו מצליחים לפנות מקום במרכז לבנו , ומהותנו הפנימית מתחילה לזרום בהרמוניה עם מהות 'האחד', נולד המסטר.

המסטר מודע לכך שעדיין לא הכול ברור לו אך מה שכן ברור לו מעבר לספק הוא  שהשכל אינו יכול לשלוט עוד בחייו, 
הוא מבין  שההיגיון מושלה על ידי החושים וחוויות העבר, הוא מבין שהוא יצר לעצמו במהלך חייו אישיות מזויפת.
כך נוהג האגו השולט, שרוצה כל הזמן  לקבל עוד ועוד לעצמו, ביטול האגו מאפשר חיבור למהות 'האחד'-
אני הכל והכל בתוכי.

במהות הפנימית שלנו הידע הזה קיים  וההבדל בין בני האדם הוא בין אלה המוכנים להרפות מהאגו שלהם וללכת
לאורה של אמיתה זו, לבין אלה שעדיין מתקשים לקבלה ומאפשרים לאגו ורצונותיו לנתב את חייהם.. כשהמהות
הפנימית מכוונת אותנו לעשייה, השכל וההיגיון שואלים מיד, למה? מה נרוויח מכך?. המהות הפנימית מכוונת אותנו
לחוויית האושר והשיתוף, בעוד שהשכל וההיגיון רוצים להשיג עוד ועוד. המהות הפנימית אומרת: אתה אנחנו אחד עם
הכל ולכן הכל שלנו ממילא.

המסטר מבין שכל דבר בחיים הוא התנסות שמטרתה לעזור לו לגדול ולהתפתח לכן אין בו שפיטה וביקורת לגבי הדברים,
אין זה חשוב מה יהיו תוצאות התנסויותיו הוא לא שואל האם זה כדאי לי (כפי שישאל השכל) האם זה יהיה קשה זה או קל,
משתלם או לא משתלם, חשובה לו ההתנסות, השאלה הפנימית שישאל תהיה- מדוע נגלה דבר זה לפני ? מה משמעותו?
מה עלי ללמוד מכך?  וממקום זה שהאגו שלו צומצם הוא יכול להיות מחובר לאחדות ולהיפתח להשארה.

במקורות נאמר" ובניתם לי מקדש ושכנתי בתוככם"  היכן נמצא אותו מקדש?  מקדש זה נמצא בתוכנו  בתוך לבנו
בתוך נפשנו, חווית האחדות זו המבינה שכל מה שמחוץ לי משקף את מה שקורה בתוכי. זוהי החוויה האמיתית - כשנרגיש
זאת נחווה את ההארה.

מה המעכב אותנו מלהיות במקום זה? האני שלנו. האני שלנו מעכב את האור מלהיכנס לתוכנו. כניסת האור לתוכנו
תאפשר לאושר להיכנס.

אבל האני שלנו מפריע הוא רוצה לשלוט ולכן כשהאור רוצה להיכנס הוא לא יכול וכך הוא נדחה. אנו מתאמצים
להכניס את האור בכוח לתוכנו בטכניקות שונות, תרגילים , מדיטציות, אימונים, אך כוח לא יעזור פה, הדבר היחיד
שיעזור הוא התפתחות אישית, פנימית, שתחבר אותנו אל מהותנו האמיתית.

אם כן כיצד בתוך סערת החיים נצליח לשמור על לב פתוח ומהות פנימית טהורה?. כיצד נשקיט את האגו הרוצה לעצמו
עוד ועוד ואינו יודע שובע (עוד חומר, עוד כבוד, עוד כוח, עוד שליטה וכו) ?
זו הבעיה המהותית, כלומר, באופן תיאורטי כל אחד מאתנו רוצה להצליח ולעשות את הטוב והנעלה, אך אין אנו  יודעים כיצד.
וכך, השאלה המהותית היא כיצד לאפשר לפנימיות הלב , למהות הפנימית שלנו לנווט את חיינו, כדי שבאמת תוכנו יהפוך
להיות משכן שבתוכו נרגיש את האלוהי?  וכך עולם חדש של יצירה ובריאה יפתח לפנינו?
האם היכולת הזו שמורה רק ליחידי סגולה, או שכל אחד ואחת יכולים גם כן להגיע למצב נחשק זה?.

חיפוש עצמי היא מהותו של כל העניין, האני האמיתי שלנו שוכן תחת שכבות רבות של מסווה. ולכן רק התנסות והתבוננות
יפתחו אותנו לתובנות והבנות ולשינוי החיים מתוכן, וככול שאנו מתפתחים יותר כך ההתנסויות הופכות להיות מורכבות יותר
ולפעמים קשות יותר. בכל פעם שלמדנו משהו והפנמנו אותו יגיע בדק בית שבעזרתו נלמד עד כמה הופנם השיעור,
עד כמה אנו מבינים שעלינו לזנוח את האגו שלנו, כי כולנו מראות האחד של השני, ועולמינו הפנימי משתקף בחוויות
העולם החיצוני לנו- אין זה שיעור קל להבנה  כלל וכלל, הוא מלמד אותנו בראש ובראשונה לקחת אחריות על חיינו וכל
דבר המתממש בתוכם.

אז מה עלינו לעשות?

תחילה נבין את רצון השכל ונדע שאל לנו לאפשר לשכל ולהגיון להובילנו בעולם הרוח, הם כלים מטעים.  השכל
מתעלם ממהותנו הפנימית, השכל אמור לעזור לנו לממש את מהותנו הפנימית, לא להיות מוביל הדרך אלא  השלוחה
לביצוע כאשר המהות הפנימית היא זו שנותנת את הטון ומשפיעה.

ההתעוררות הרוחנית שאנו חווים לא עזרה לנו עד היום לגרש את הקושי , האומללות והאכזבה, מתוך חיינו אנו עדיין
מרגישים חסרי ביטחון, קורבניים , חסרי עצמה , יכולת וכו , האמת היא שאין אנו קטנים מול אחרים (כי זוכרים שאמרנו
שהכל הרי מתקיים בתוכנו) אנו קטנים מול הבריאה, וכשנבין זאת נוכל להתחיל לגדול באמת, להפוך להיות המסטר.
אנו מגבילים את עצמנו ע"י ההגיון שלנו, אך מי הוא אותו ההגיון? ההגיון שלנו הוא רצף של חוויות והתנסויות שעובדו
והופנמו בתהליכי החיים, מסקנות נלקחו ואתם דפוסי חשיבה  ואמונות שתפסו את מקומן בתוכנו והחלו לנהל את חיינו.
אם היינו מבינים שההגיון שלנו מוגבל להתנסויות שלנו בלבד הרי היינו מבינים עד כמה צרה היא משענת הידע עליה אנו נשענים.

מהותנו הפנימית לעומת זאת מחוברת אל אין סוף האפשרויות, לכל הידע הקוסמי, לכל היש, כשאנו מחוברים אליה
אנו חווים את  העוצמה האמיתית שלנו  הופכים להיות שולטים בעולמינו במקום מגיבים ונגררים אחרי כל סיטואציה וסיטואציה.

חיבור למהות הפנימית שלנו יחבר אותנו אל שורש האמת של מי שאנו, ליכולות שלנו, לכוח שלנו אל כל הידע הקיים
בתוכנו, לא נצטרך לאחוז יותר בכלום מפחד שיחסר לנו דבר, לא בכוח ולא בידע, לא בשליטה בכל דבר שסביבנו  ולא
בהימנעות מלחוות את החיים בגלל הפחדים שלנו.

חפשו מורים רוחניים שיעזרו לכם להתחבר למהותכם , לעוצמה הפנימית שלכם ולא כאלה שיצדיקו את האני מאמין שלכם כפי שחייתם עד היום ואז למשמעות המשפט "ואהבת לרעך כמוך" תהיה משמעות אחרת לגמרי, למדו לאהוב את
עצמכם באמת ותבעו את הזכות שלכם לאני האמיתי העצמתי שבתוככם.

מהותכם הפנימית מחוברת לתפיסת המסטר זו הנקודה האמיתית היחידה המאפשרת לגדול ולצמוח.

הפסיקו להגן על האני שלכם העוטה מסכות, זהו האני שלמדתם להיות או בחרתם להיות אך אין הוא בהכרח האני האמיתי שלכם.
בידי המחשבה שלכם והמילים היוצאות מפיכם הכוח לבנות מציאות או להרוס אותה כאשר הלב לעומת זאת יוצר ממקום אחר לגמרי ממקום של חמלה והבנה שאני והאחר הם אותו דבר, הכל מתקיים בתוכי ואני מתקיים בכל.

העולם שלנו בנוי מדואליות , אין דרך אחרת ללמוד ולהתנסות, אם לא נחווה רוע לא נדע את משמעות האהבה, אם לא נחווה חוסר ביטחון לא נבין את משמעות העוצמה, ללא כיעור לא נדע את משמעות היופי, ללא היום לא יהיה לילה וכן הלאה, זהו לא עונש, הבינו אין דרך אחרת ללמוד בעולם הזה מלבד התנסות בכל קצוות הדואליות.

זכרו מטרתנו המולדת היא להגיע לאחדות עם האחד וכל ההתנסויות שלנו מובילות אותנו בסופו של דבר לדרך זו  אנו חיים בעולם האשליה – אשליית הנפרדות, אנו לומדים שבכל פעם שאנו דוחים את האחר אנו דוחים את עצמנו, בכל פעם שאנו מבקרים או שופטים את האחרים אנו מבקרים ושופטים  גם חלקים שאין אנו אוהבים בעצמנו, כלומר פגעתי באחר = פגעתי בעצמי.

עלינו לזכור שכל התנסות מטרתה לעזור לנו לגדול ולהתפתח, עלינו ללמוד להסיר את המסכה ששמנו על עצמנו והתחבאנו מאחוריה כי היא מונעת מאיתנו את החיבור למהות הפנימית האמיתית שלנו ואל
לנו להחליף אותה במסכה אחרת של חשיבות עצמית כי רק בלעדיהמסכות  נלמד ונכיר את המאסטר הקיים בתוך
כל אחד מאתנו , ודרכו נתחבר לחיים מלאי אושר תשוקה ועשייה.

באהבה רבה לכולכם

אורנה שיר בן  דוד