שנה טובה  

שנה חדשה תמיד מרגשת
כולנו שמחים להשאיר את הישן מאחור ולהתחיל מעגל חדש.
גם אם היה זה מעגל נפלא
מצפים אנו לבאות... להתחדשות... להתעצמות.

וכך גם השנה הזו העומדת בפתח
רוטטת ומתרגשת
מתלהבת הפעם לפרוץ ולשעוט קדימה.

סובבת היא במעגל עת מודדת שמלתה
מחליקה קמט ניסתר,
מביטה בשובל שמלתה של זו היוצאת מפניה
לאחר שנתנה בידיה כלי מלאכתה
ותחומי אחריותה.

היא הביטה בהם בכובד ראש
והרימה עיניה אלי....
מחייכת,
את מזהה אותי? שאלתי
בגרתי...
בוודאי היא עונה ,
אני מביטה אל תוך עינך
שם את נמצאת
שם אני רואה אל נשמתך,

בואי הצטרפי אלי,
...... המלאכה מרובה היא לוחשת.
וכבר אוספת היא את כולנו ביד חמה
ומדרבנת לקום.

רגע אמרתי עוד לא סיימתי להכין... לתכנן...
עוד לא הספקתי לעשות סיכומים לזו שסיימה..
אין סוף ואין התחלה היא לוחשת... רק עצמי הגדל ומתעצם משנה לשנה.
ומה אבקש לעצמי... לאחר?
מה הנכון עבורי.... עבורנו?

להיות קשובים ללחישת הרוח העוברת דרככם, היא עונה..
להיות ערים
להיות סומכים ובוטחים,
להיות קשובים לרצון הגדול
בעלי יכולת לשחרר את הרצון הקטן,
להתבונן במראה ולראות את פלא הבריאה
הניבט מהעיניים שאינן מפסיקות לחקור וללמוד,
להכיר ולדעת שהפלא הזה הוא...
את..
אתם..
וכל אשר את רואה סביבך.

אני יודעת.. אמרתי...
להבין את המשחק הגדול
ולהפסיק לחשוב בקטן..
את זה אבקש עבורי... עבור כולם..
להכיר את מהותינו,
להבין את פנימיותינו...

כל כך הרבה עברנו השנה
דלתות נפתחו, דלתות נסגרו
נכנסנו להיכל אחר היכל
ועדיין לא מצאנו
לא תם החיפוש
רק הבנו מה לא ניקח איתנו להמשך הדרך
להמשך התנועה במעלה השביל
להר הבית
אל השער הגדול

קחי לך רגע היא מבקשת,
אל תחפזי
דייקי עצמך, השער רק מתחיל להפתח,
אל תקמצי....
ברכי עצמך מאהבה,
ברכי עצמך בשפע,
ברכי עצמך מידיעת גודל מהותך....
משמחת הלב.
וכל שתברכי לעצמך זכרי מברכת את גם את מלבושיך
המשתקפים אליך דרך סובביך.

ובכן אמרתי....
מברכת אני אותי את כולנו לצעוד איתך יד ביד,
לאפשר לך להוביל אותנו בנתיב הנכון והשלם עבורנו,
בקלילות בשמחה,
בתחושה של הגשמה
וחיבור לעוצמה,

משמחת ידיעת המהות והכרת האלוהי שבתוכנו
כהליכת ניצוצות של אור אלוהי שהתגלמו על פני האדמה...

וכך יהי... ליטפה היא את פני במשב חמים ואוהב.
וכך יהי.

זכרי ערב הולדתי קרב,
עומדים אתם בפתח שער של שינוי עוצמתי,
של עליה באוקטבה בספירלת החיים.
וכל שביקשת עבורך עבורכם יהיי ברצון.

הרגשתי את הרעד ברגלי
עת היו עומדות בשעריה
כבשערי ירו-שלם
ושאלתי אותה - מה עוד נדרש על מנת יהיה שלם בתוכי?
אל תחששי היא עונה, אוחזת אני ידך בידי
ומובילה אותך בין אבני הנגף
בין השערים.

חום התפשט בליבי
התמסרתי
סומכת , בוטחת ושלווה
להמשך המסע עם תשפ"ד
נתתי ידי בידה ויחד נכנס בשער הפתוח לרווחה.

שנה טובה ומיטיבה לכולנו.
אורנה שיר בן דוד